לזעקה שלי רק דופק.
הולם בעצמאות, עקבי, במרכז חזי.
אה, ושם:
שלי.
טרם הגיע בוקר, פה,
תחת שמי צדק כחולים אטומים,
נגזלה חירותי.
כוכבים, ציפור עירומה ומרצפת שבורה,
דממו.
טרם הגיע בוקר.
חתול מילל מן החושך.
זעקתו מהדהדת, לוחמנית, מיואשת.
בהתמדה, פורצת קירות בתים חשוכים.
הו.
לו יהי
אדע אני
למחות, כמותו.
לקרוע, לנשוך אצבעות בשיניי שלי,
לשאוג
הו, אלוהיי, לשאוג
בכל גופי, בחום איבריי,
בזעם אגרופיי
להגן בלהט;
שלי.
תגובהתגובות