חֵרֶף
חִבּוּק וְטִפּוּס וֶאֱמֶת צְרוּפָה
אַחַר בֹּקֶר,
תְהוֹם.
בֵּין סוֹרֵג לְסוֹרֵג קְרוּעָה חֶלְקַת רָקִיעַ
שְׁחוֹרָה, מְקֻמֶּטֶת.
הַשָּׁמַיִם שֶׁלִּי זוֹעֲפִים
נִדְחָקִים בְּמֶרִי אֶל פַּסֵּי חֲלוּדָה מִתְקַלְּפִים.
תְהוֹם, בִּי,
רַק הוֹוֶה מְפַעֵם כָּאן
וְהוּא חַי וּמַבְהִיל וְגוֹדֵשׁ.
הָיָה, בָּהִיר וְקַל, עָנָן,
מָלַךְ תְּחִילָהּ עַל כֹּל פִּסָּה מֵאֹפֶק הַקְּרָעִים הַקָּטָן שֶׁלִּי.
אַךְ חֲדַל מֵעֵינָי
אוּלַי כָּשַׁל וְהוּבַס,
יְחִידִי בִּשְׁמֵי הָאֹפֶל.
תגובהתגובות