זה העור,
שרותח ומאדים ומיתבל קווצות זיעה בינות לאצבעות כף היד
וזו הנשימה,
המתעבה ומתמצקת
וכבר בקושי מזדחלת במעלה קנה.
זרם הקיטור שמבעבע ברגל המנתרת,
באצבעות המפתלות שערה מקומטת.
שפה מצטמקת, נצבטת, נחסמת.
לא אומר דבר,
אהוביי,
שמא, פן, כיון ש
כשיתפקע זה העור הדק, האדום, היוקד מאמץ
יגלשו סודותיי וישרפו
כל חלקת זיכרון טוב.
איני רוצה שתיחשפו אליו
מבעבע וכמעט כמעט פורץ
מבוהל, זועם, מתאגרף למול חיוך
פחדי שלי,
מכם.
לכו מני, עד אחד,
ניטשוני,
כעסו על ריחוקי ושתיקתי.
אסור לכם להתקרב או לחבק,
אסור לכם להיחשף לאמת שלי אל מולכם.
אסור
אסור לכם להיפגע, אהוביי.
תגובהתגובות