אני מביט בעולמך דרך קשתיות עינייך,
רואה בהם פסים פסים של חייך,
פתע זולגות מעולמך דמעות מלוחות,
דולפות מחייך טיפות של משמעות.
אני מנגב דמעה סוררת שנשרה,
ושואל אותך בשפת העיניים
למה זה מרקם עינייך השתנו?
במבט צולל בראי עינייך
ובעיניים מלטפות מזכיר לך,
"ציונים טובים לא קונים בעיניים יפות"
ואת עם קשתיות בציפוי זכוכית,
פתחת בפני צוהר לחייך,
ראיתי את הסדקים הדקים בנימים,
והבנתי את חייך בעינייך.
בקשתי להעביר לך גלי אור,
שתראי לנצח תמונה חדשה,
הסכמת להכניס אותי בעד אישונייך,
ומאז חיינו מזוג עיניים משתקפות,
ובהצלבה אנו יוצרים תמונות תכליתיות.
תגובהתגובות