"הקשב, בני, לקולות המטר
לא קול חד הוא,
רבים ויפים הם צלילי הגשם הנוקש על חלונך.
היום הוא יום חג, בני
לא תראה אף לא כתר,
שום מסיבה בשמי עננה.
חג לשורשים, חג לאדמה"
ומדביק אני נשיקה חמה
למצח בני
ונרדם.
כה רבים הריחות
בחודש שבט;
בין החורש לעצי ההדר,
לנפט שבוער בסלון
לגזע העץ הרטוב בגני
לאדמה,
לדשא שנגזז בטרם צמח.
והטעמים שבחורף;
חמוץ ומתוק
(הן ההדר לא מוגדר הוא)
עוטף, מכרבל
טעם החופש
טעם האהבה בתוך היער הצפוף.
ובחודש שבט האילנות ערומים,
שורשיהם יונקים את מי המלקוש.
רק השקד ממתיק את יומנו בשבט
ואני מוצץ טעמו ומכסה את בני בשמיכה;
השלג צונח ברכות על החלון.
תגובהתגובות