יֵאוּשׁ עוֹלֶה מִבֵּין הַחוֹרְבוֹת,
רִיק מִתָּמֵר מְעָשָּׁן הַלֶּהָבוֹת.
גְּרוֹנִי נִחַר, שֶׁתּוּת דָּם.
לִבִּי הִתְעַיֵּף וְכִמְעַט נָדַם.
כֻּלָּם הִפְנוּ גַּב, הַס מִלְּהַקְשִׁיב.
עֹמֶק לֹא נִמְדָד, אֵין אֶחָד שֶׁמַּחֲשִׁיב.
מֵאֶפֶס סוֹבְלָנוּת נִטְחַנּוּ לְדַק,
אַף אֶחָד לֹא חוֹשֵׁב, הַהִגָּיוֹן נִסְדַּק.
פַסּוּ אֱמוּנִים, אֵין עַיִן צוֹפִיָּה.
קַדָּר וְהֶחְשִׁיךְ, חָדְלָה לִפְעוֹם הָאֱמוּנָה.
אֶזְרֹק חַרְבִי לְרַגְלֵי (רדידות) הָאֵשׁ,
לְקִנְאַת הַנִּמְהָרוֹת וּלְנִקְמַת הֵַהֶרְֶגֵּשׁ.
כְּבָר אֵין הַשָּׂגָה בַּפַּשְׁטוּת הַנֶעֱלָמָה מִן הָעַיִן,
הַמְּאַחֶדֶת כָּל מוּרְכָּבוּת, שֶׁהָיְתָה וַעֲדַיִן.
יֵשְׁנָה פַּשְׁטוּת רְדוּדָה, כּוֹפֶרֶת תַּהֲלִיכִים.
הַכֹּל פָּשׁוּט, הַכֹּל כָּתוּב, נְטוּל לְשַׁד וּצְבָעִים.
אַךְ קִמְעָא קִמְעָא הִגִּיעָה עֵת זְרִיחָה,
מֵרִים אֶת עֵינַי, צוֹפֶה אֶל שְׂדֵה הַמַּעֲרָכָה.
וּמִבֵּין אִיֵּי הַחוֹרְבוֹת וְקִרְקוּר הָעוֹרְבִים,
הִנֵּה זֶה עוֹמֵד אַחֵר כָּתְלֵנוּ, מַשְׁגִּיחַ מִן הַחֲרַכִּים.
"ד' יִגְמֹר בַּעֲדִי ד' חַסְדְּךָ לְעוֹלָם מַעֲשֵׂי יָדֶיךָ אַל תֶּרֶף"
"אֵלֶּה בָרֶכֶב וְאֵלֶּה בַסּוּסִים וַאֲנַחְנוּ בְּשֵׁם ד' אֱלֹהֵינוּ נַזְכִּיר"
תגובהתגובות