נושמת בקושי, בכבדות,
דם ניגר מכל מקום בגוף,
אני אחרי קרב עם הלב.
וכבר הגשתי מועמדות,
ביקשתי לעוף
למקום שבו אין כאב.
נאנחת, עוד פעם
מוציאה אויר עכור בנשיפה,
ומחפשת נואשות אויר צח,
מרגישה שהעולם סביבי מזוהם,
זקוק לטיהור או שטיפה
כדי שאחזור להיות שוב בן אדם.
כואבת, אולי בפעם המאה,
אני כבר לא סופרת,
כי זה לא נותן כלום.
והכי קל לי להשתגע
אבל אני בוחרת,
להעיר את הכוח שבי,
שרדום.
תגובהתגובות