מלטפת את הקלידים
נותת להם להשמיע צלילים.
צלילים שיבטאו אותי
את מה שעובר בתוך נבכי נשמתי.
כאלה רכים וכאלה גסים
את כולי הם משמיעים.
את הנחת ואת כאביי
את הרוגע ואת פחדיי
את כל מה שליבי חווה בחיי.
ואני יושבת וממשיכה לספר את החיים שלי
דרך הקווים לבן שחור שממולי.
ומקווה שכמו ששולטת אני בצלילים
אזכור לשלוט על ההסתכלות בחיים.
וכמו שמשלבת אני בסים ודקים
אבין שכך גם החיים משולבים.
ואשמח בהם ואעשה איתם רק טוב
ואמשיך לאהוב.
אותך
האורגן או כל כלי נגינה.
תגובהתגובות