אילן השזיפים שמעלי
משיר פירות אל תוך ידי,
צובר אני אותם בשלווה
ומסדרם על השולחן בגאווה,
לשכנַי וחברַי מהם אחלק
וכל רבב אמהר לסלק.
השמש מבצבצת מבין העלים
ומרחוק נשמע שאן גלים,
חיוכי תינוקות וצחוק ילדים
ומפינג'ן הקפה עולים כבר אדים,
מוזיקה שקטה ברדיו מתנגנת
והגינה היפה מעצמה מתדשנת.
אין כמו לשבת מתחתיו
או לשכב ולספור פירותיו,
להיזכר איך שתלוהו לפני אחת עשרה שנים
כשמגוש קטיף הגיעו השכנים.
תגובהתגובות