בס"ד
פיסת חיים
מסתכל על העולם במבט מלא פליאה
מנסה להבין את רזי הבריאה
שאלות ממלאות את הבטן בפנים
אבל הגדולים לא תמיד מבינים
הוא רואה מטושטש
הוא צריך משקפיים
לא מבדיל בבירור
בין הארץ לשמיים
הוא קטן ולבד בעולם כה גדול
הוא מתאמץ לנסות, ולא ממש יכול
הוא מכיל בתוכו ייסורים, סיפורים
ואוצר בתוכו אסונות ממאירים
וילדי השכונה, הם כל כך רחוקים
עם בית, ואימא, המון משחקים
והוא קצת אחר, קצת שונה, מרוחק
מביט בעיניו של במבט מרותק
והוא רק ילד קטן עכשיו
עדיין גוזל, לא פרש את כנפיו
וריחות של קפה עם ריחות של ספרים
ריחות חדשים וריחות מוכרים
ממרפסת לבית, ברחבי השכונה
ובכלל – זוהי רוח בכל המדינה
של מיזוג עדויות, תרבויות, סיפורים,
וכולם כאן ביחד, וכולנו שרים.
- ידידיה לביא -
תגובהתגובות