החיים רגועים בדרך כלל.
עד שפתאם מציף אותך גל.
לפעמים של שמחה.
ולפעמים של עצב וצרחה.
ושזה מגיע אתה לא מוכן.
מסתכל לצדדים והכל לא מובן. לאן.
אתמול שעמדתי וראיתי אותה רצה לצוק.
ואיך המדריכה רצה אחריה בזינוק.
לא הבנתי איך מעכלים.
רק הכל התרסק בפנים.
זהו עכשיו כולם על שקט.
היא איתנו. למרות שאנחנו לא היינו.
ואני מנסה בדממה שעכשיו
לראות כל אחד ככוכב.
ולהשים לב שלא יהיה כעלה נובל.
כי זה לא תמיד טוב לראות כוכב נופל.
תגובהתגובות