אתמול בערב הסתובבתי בשכונה, ככה סתם כדי למלא את המוח באוויר צלול, נקי מהדי ההמולה. בקצה רחוב שומם, ליד שדה קטן של חרציות ראיתי אותה. היא עמדה עם הגב אלי והפריחה בועות סבון.
-"תראה איזה ירח יפה", היא אמרה בלי לסובב את הגב. "גם אתה אוהב את הירח?"
-"אממ, כן" הנהנתי. אמנם מעולם לא התייחסתי אליו בצורה אוהדת במיוחד, אבל גם לא סלדתי ממנו או משהו כזה, אז אפשר לומר שיש לי חיבה כלפיו.
היא שתקה וסגרה את הריצ'רץ' של הקפוצ'ון.
-"קר אצלכם"
-"את מגיעה לפה הרבה?"
-"לפעמים, אתה יודע"
-"כן", אמרתי, למרות שלא היה לי שום מושג.
-"את מחכה למישהו?"
-"לא, כל מי שאני רוצה שיהיה פה, נמצא פה"
הסתובבתי אחורה וחיפשתי בעיני מישהו בין הפרחים או מתחת איזה סלע, אבל היו שם רק שני שפנים קטנים וצב שלעס פרח.
-"אז אהה, אז מה בעצם את עושה פה?"
שתיקה. היא הפריחה עוד בועת סבון לאוויר. הבועה ריחפה קצת והתפוצצה. הצב הביט בה במבט משועמם וחזר לפרח שלו.
-"אני מנקה את האוויר. לפעמים האוויר שלכם נהיה כל כך מלוכלך שממש לא כיף לי אז אני מפזרת קצת סבון לנקות אותו. לא הרגשת שהאוויר נהיה נקי יותר בדקות האחרונות?"
-"תמיד חשבתי שזה סתם קורה, פשוט האוויר נהיה נקי מתישהו, מעצמו"
היא התמקדה בבועות שלה והפריחה עוד שבע בועות ברצף. הסתכלתי על אחת הבועות שנחה על חרצית.
-"...יותר. אתה מבין?"
-"אה? מה? המממ..."
היא הסתכלה עלי בתימהון.
-"לא הקשבת למה שאמרתי?"
-"אממ... אה..."
-"הרבה רחובות מלכלכים את האוויר שלהם בזמן האחרון וממש קשה לי עם זה. אני לא מספיקה את כל הרחובות במשך הלילה ואז למחרת יש לי עבודה כפולה כי כשהאוויר מלוכלך הם מלכלכים אותו עוד יותר. אתה מבין?"
אני חושב שהתחלתי להבין.
-"אז מה יש בתוך הבועות?"
-"בעיקר אוויר נקי, לרוב זה מספיק, אבל לפעמים צריך להוסיף עוד קצת ויטמינים. אתה רואה?" היא נשפה בסבון ועשתה בועה גדולה, "למשל הבועה הזאת תעלה לקומה השביעית באחד הבניינים, ושם צריך לשים הרבה רוגע". היא הפריחה עוד בועה והמשיכה "בבועה הזאת אני שמה קצת ורוד, אחרת השכנה מתחתם תראה כל היום שחור, ובבועה הזאת..." פתאום היא השתתקה ושקעה במחשבות. אחרי עשרים דקות היא התנערה, ישרה בחדות קמט בלתי נראה בשרוול והביטה קדימה במבט נחוש.
-"אני צריכה ללכת".
-"מה? אבל... רגע... איך... ומה עם הבועה?"
-"אני צריכה ללכת".
היא תפסה את הסבון והתחילה לפסוע בין החרציות.
חשבתי שהיא תסתובב אחרי כמה צעדים ותנופף לי לשלום, כמו בסיפורים, אבל היא לא הסתובבה. היא חצתה את השדה ונעלמה בין הבניינים.
הערב חזרתי לשם, לראות האם ההיא חזרה. כצפוי, היא לא חזרה ולא השאירה פתק. מה שכן, האוויר היא נקי. כשחזרתי הביתה ראיתי בועת סבון מטפסת לחלון שלי.
תגובהתגובות