פסיפס אתר יצירה

----%-----

יום החולין הזה

פורסם בתאריך ז' באייר תשע"ז, 03/05/2017

מכירים את זה שאתם אבודים? אבודים ברמה שאתם לא יודעים מה אתם מרגישים ואיך בכלל חיים.

אתם מכירים, נכון?

מהזמנים האלה, שאפשר לשתות תה רק כי חיבוק הידיים מסביב לכוס ממרכז אותנו, רק כי-

או שאתם שוטפים כלים והסבון נוזל לזרוע ואין מי שיקפל לכם את החולצה

אתם בטוח מכירים. את האיחזות הזאת בחיים, בכוח.

רק לחיות כרגיל.

מכירים את האיבוד שעוטף אתכם בהמון צבעים, ואתם פשוט מתיישבים באמצע, נהנים מהאיבוד הזה?

אחרי שנסחפתם לדמיונות שלכם, תחזרו אליי.

אני המוקד פה, לא באמת אכפת לי מחוויית האיבוד שלכם, אותה תכתבו לבד.

זה טוב שאתם כועסים עליי קצת, זה טוב.

 

סליחה, קצת נסחפתי.

מכירים מדרגות?

נו, רגילות כאלה, של בית. פשוט תדמיינו את המדרגות בבית שלכם, או בבצפר, בעבודה. פחות משנה עכשיו איזה מדרגות. רק- מדרגות.

הורג אותי! שאני לא יודעת איך הוא עולה על המדרגות. כן, מכל הדברים בעולם זה משגע אותי.

 

תה.

תה זה עניין חשוב בחיים, שתדעו.

כשהכי איבוד אנחנו מחזיקים את התה חזק.

לפעמים אני שותה תה, ואני בכוונה עם משקפיים, לא עם העדשות. רק כדי שהאדים יכסו לי את הזגוגית.

זגוגית. איזו מילה יפה זו, זגוגית.

תחשבו, זגוגית.

זגוגית זה כמו אלוהים. אני לא יודעת למה, אבל מילים יפות הן כמו אלוהים.

איזו מילה יפה זו, לעזאזל.

 

טוב, כבר הלכתי לאיבוד בכל המילים שאני אומרת לכם.

אז תהיו שנייה בשקט.

כן, גם אתה, עם המשקפיים והחולצה הירוקה.

כן, גם את, שצוחקת עכשיו.

שקט לגמרי--

 

-----

 

יופי.

תעצמו עיניים

תשאפו אוויר

ותצעקו

אני רק אקשיב.

אולי אני אצליח לשמוע שקט, אולי אצליח לראות אנשים שהלכו עולים במדרגות.

 

עכשיו אתם חושבים בטוח, מי הוא האיש הזה, שכל כך אכפת לי איך הוא עולה במדרגות.

אז אני לא אספר לכם,

כי אני לא יודעת

גם לא רוצה לראות איש עולה במדרגות

 

טוב, די.

משוחררים.

אתם לא מספיק באיבוד.

יש תה בחוץ.

תוציאו את אלוהים איתכם. אני רוצה להיות לבד

לשמוע דפיקות לב על קירות

לשמוע אתכם עולים במדרגות.

 

תודה, ביי. ניפגש שבוע הבא, כן.

תגובהתגובות


----%-----