זאת השגרה, העייפות
ההבהובים בפארק חשוך
מרוץ חיים
בשביל תמים
עכשיו נוגע
ריחות חשש בשדה כותנה
הנה עברה לה עוד עונה
ושוב עוצרים
ושוב נופלים
אני שומע
הגיע הזמן לנטוע בנו
אומץ לשנות
לפרוץ גבולות
לפרוץ שגרה
לבנות סולם
הגיע הזמן לשמור לנו
כוח לכל יום
לבנות חיים
לבנות תקווה
לבנות עולם
כי היאוש כאן מתמקם
אז מתפלל להירדם
ולא לקום
עד יום קסום
בו אז הכל כבר במקומו
זאת הבדידות ואין עונה
והעצלות, ואין פונה
לכתוב עוד שיר
לצאת לעיר
ולנסות את חלומו
הגיע הזמן..
תגובהתגובות