פסיפס אתר יצירה

מצופים במערבולת לב האוקיינוס

מאת
נגה980
פורסם בתאריך כ' באייר תשע"ז, 16/05/2017

"תספרי לי" הקול אומר בשקט

היא מושכת משיכת כתף ילדותית ושותקת. 'לא רוצה'

"אמא בתמונה?" ממשיך הקול

ההברות של המילה 'אמא'  גורמות לה להתחלחל. היא כבר מזמן לא שם. אין אמא ואין כלום.

"מה זה משנה?" היא משיבה בקול סדוק ויבש

"היא יודעת מה עובר עלייך?"

"לא".

"מישהו, לא משנה מי, יודע מה עובר עלייך?"

"לא."

היא רוצה לצרוח ולהפוך את השולחנות אבל משהו משתק אותה, סוחף אותה למקום לא לה.

ופתאום במקום נערה מתבגרת מרדנית תוקפנית, עומדת מול הקול הבעת פני ישיש ועור תינוק.


 

הקול הופך לידיים עם פרנץ' לבן בציפורניים והן מציירת על דף עיגול מושלם ומעורר קינאה ועושות ממנו דיאגרמת עוגה,

מנסות לדמות באמצעותו את המוח שלה. המוח שלה.

"אז מה בעצם יש לנו כאן?" הקול חוזר, מצטרף לידיים ומנסה להקליל קצת את האווירה.

"לימודים זה חמישים אחוז? וזה עוד נתתי לך פור" הוא מחייך, הקול, כממתיק סודיודע שהפעם האחרונה שהייתה מרוכזת דיה בכדי לפתוח ספר הייתה כשעוד היה בה צל של שפיותאי שם מזמן, והיא צוחקת קצת בנימוס, נלחצת מהאינטימיות.

מילה נוספת על העוגה. חריקת עט פיילוט 0.7 שמפלחת את השקט המפוחד בגודל של כ35%.

'בית'

"זה מספיק הגודל?" הקול שואל והיא מתפתלת.

"לא יודעת", היא עונה, נבוכה. "זה משתנה, זה גמיש. תלוי מתי את מסתכלת"


 

"נו, פשוט תגידי!" הקול נרגש ואולי כבר חסר סבלנות

"לא!" היא נבהלת וכתפה מורמת מעצמה.

"מתי זה קרה?" הקול מתערפל לנימה אימהית וחמה.

לא. היא לא תתן לקול את זה. היא לא תתן לעצמה את זה. לא מגיע לה.

זו אשמתה. למה היא ככ דפוקה. היא הייתה צריכה לסרב לשיחה הזו מלכתחילה.

טיפשה

טיפשה

טיפשה

טיפשה.

"שנים??" הקול חסר סבלנות "זה קרה לפני שנים?"

והיא משתהה.

"מה זה משנה?" היא ממלמלת באדישות מזוייפת, סוגרת את עלי הכותרת.

"זה משנה!" הקול משיב.

היא כבר לא שם כדי לענות

"זה כל מה שיש לי" לוחשת אחר שתיקה

"זה לא! תוציאי את החמץ!"

אבל היא כבר נעלמת לתוך עצמה. היא לא שומעת.

והיא

קופסת הפח של החידודים

עם כל סלילי העץ והעופרת הגרוסה של המחשבות.

הקופסה מלאה מזמן

אבל העיפרון ממשיך להתחדד

ללא סוף


 


 

תגובהתגובות