פסיפס אתר יצירה

----%-----

היום יהיה יום טוב

מאת
נגה980
פורסם בתאריך כ' באייר תשע"ז, 16/05/2017

הבבואה מחייכת שוב, אולי קצת בהתנצלות והיא מתלבטת. מאה שקלים היו שווים 4 שעות עבודה והיא בסך הכל עובדת זוטרה ומה לה ולכובע קש היא -הרי אפילו לא יוצאת לים, אבל הבבואה החליפה את החיוך בהבעה מתחננת והיא, שלא ידעה אף פעם איך להיות אסרטיבית ולומר כמו שצריך 'לא', שמה הכובע בסלסילת המתכת ורכנה לעבר הקופה. על תגה של הקופאית היה רשום 'סימה' בכתב יד מקושקש, והוא קיפץ על וסט העובדים האדום בזמן שהיא מעבירה את הכובע בברקוד מצפצף.

'יש לזה הנחה' אומרת בעליצות סימה וקורצת לכובע, 'אם את מצטרפת לחברי המועדון החדשים שלנו', הוסיפה במהירות. 'אממ אני חושבת שאוות..', 'זה רק 39.9 לחודש, זה ישתלם לך ממש!' על קצה הלשון שלה עומד 'לא, תודה' אבל דמותה משתקפת לה מן הזגוגית של דלת היציאה. מאוחר מידי. 'בבקשה-בבקשה-בבבקשה' ממלמלת לה הבבואה, מגדילה את האישונים. שרית מנסה להסביר לה על התנהלות כלכלית נבונה ועל אחראיות כספית אבל הבבואה מפהקת.

'גברת?' סימה קוטעת את מלמוליה ומחייכת אליה חיוך רחב כל כך שתיכף יקרעו לה בטח הלחיים. 'יש כאן תור', היא מעירה את שרית, 'את רוצה להחליט?' . ושרית בהחלט מתעוררת. 'להחליט! אני מחליטה' היא אומרת לקופאית עם התג, לכובע, לטור אנשים הזועפים שמאחוריה ולציווליזציה בכללי, מיישרת עיניים לבבואה. 'אני מחליטה' היא אומרת לה ונוטשת את הכובע על הדלפק .

היום יהיה יום טוב, היא אומרת בקול צלול ורם לכולם ויוצאת אל השמש המאירה שבחוץ מבלי להוסיף דבר.

מי יודע, אולי תלך היום לים.


 

תגובהתגובות


----%-----