פסיפס אתר יצירה

----%-----

שברים פשוטים

מאת
נגה980
פורסם בתאריך כ' באייר תשע"ז, 16/05/2017

"אילו פנים יפות יש לךכמה חכמה את!… אם רק תרדי שניים שלושה קילו את בכלל תהיי...” היה משפט שהיה שגור בפי רבים שהעזו לומר. העזו, ורחל ספגה את העלבונות לתוך משמניה, מה שסתם לה את העורקים אף יותר מהאכילה של חבילת הגבינה הצהובה בלילה האחרון מול המקרר.

"הנה", המוכרת בחנות הבגדים לילדים מסתכלת עליה בשביעות רצון כשל הייתי פיסת בשר ,"זה מטשטש לך את הבטן"

ורחל משפילה עיניים מטה, פוגשת את המרצפותלא רק שרחל היא חתיכת בשר, היא גם לא מובחרת במיוחד.

היא אומרת לאמה בלחישה מהוססת שהיא לא רוצה את החולצה, והיא לא מוצאת חן בעיניה (למרות שלפני כמה דקות חשבה שהיא מהממת), ואמה כבר עייפה, כי לכמה חנויות אפשר ללכת כשכלום לא עולה עליה?

כבר הזכרתי שרחל היא ילדה בכיתה ה'?

במכונית בדרך הביתה, בזמן שאמה מציעה לה הצעות לדיאטות ומבטיחה לה פרסים יקרי ערך ,רחל מעמידה פנים שהיא לא קיימת בכלל. היא מטשטשת את הראש וחושבת על השוקולד לבן שהחביאה מתחת לכרית.

ובין ביס אחד למשנהו היא טובעת בתוך עצמה, והדמעות אפילו לא טורחות לבוא ולהסגיר את הסערה

המראה בחדר שלה שבורה לרסיסים אבל אף אחד לא שם לב.


 

תגובהתגובות


----%-----