פסיפס אתר יצירה

לתמתי

פורסם בתאריך י"ג בתשרי תשע"ח, 03/10/2017

כל חיי דברתי חרש ושתקתי,

דברתי חרש ושתקתי- לך

אף פעם לא צעקתי או הרמתי קול

או נשאתי אומֶר על מילים שלך

 

ואך בקושי החיים דברתי אלם

שקשה לי וארד מעט ממך

ולא שמעתי את בכייתך בתלם

שירדת בו גם את ממש כשמך

 

ובעת והתחבקנו יחד

והלכנו כידידים אף אוהבים

אמרתי לך בקול וללא פחד

עוד לעד נהיה משולבים

 

ואת תוגתך אני כלל לא נגותי

ואם עת ידידות בחלת וגם סלדת

אוי לי ולכל מי שכמותי

עת שנאה ואת כמעט נדדת

 

אז אבכה בקול רעש בקול רם

איך אכזבתי אותך, אהובה לעד.

איך העזתי מבטי להפנות

להפנות כמלוא הנימה לצד

 

ואת סבלת אותי בבכי ועדיין

את בוכה תדיר ולחייך רטובות.

ואין זה יעזור, לבושת עדיים,

לומר שלא מצאתי עוד כמותך טובות.

 

ואם בין דמעות מביטות בי עינייך

אומר לך ואבכה על עצמי שאז הלך

שהוא היה רק ב"כאילו" , באמת-

לא נשאתי אומֶר על מילים שלך

תגובהתגובות