פסיפס אתר יצירה

----%-----

א- אוכל ,ב- זה בית

מאת
נגה980
פורסם בתאריך כ"ג בתשרי תשע"ח, 13/10/2017

א.
לצער יש טעם; 
סורבה-מלון עם נדייק. כמו כזה שבגלידריה קטנה ליד תחנה מרכזית הומה. לצורך העניין בירושלים, אבל ממש לא מחייב.  את אוכלת בכפית קטנה מתוך כוס מקרטון, מנסה להוריד בכוח את המלית בגרון כמו את שאר מהלך היום. פעם ראשונה שמקווה לfreeze brain שלא מגיע, כאילו להכעיס. 

ב.
את יודעת שאת צריכה לקחת אחריות, להיות יעילה עם לוח המבחנים ובלה בלה, אבל כבר שעה את יושבת ליד הכוס הריקה ובוהה בעוברים והשבים, רצים לכל הכיוונים כמו נמלים מתוך קן.לאן הם ממהרים? ואיך מצטרפים?

ג. 
נאבקת בתיק גדול על גב קטן. איש נחמד במבטא זר מציע באדיבות עזרה, "להביא אותך זה לתחנה? לא לטוב זה גב שלך" ואת מסרבת בחיוך, גם כשהוא לוחץ. אולי כי את נבוכה מזה ששוב העמסת לתוכו יותר מידי. אולי כי לא יודעת להגיד אף פעם כן כשמציעים ולהרגיש בסדר עם זה. 

ד.  
את עומדת מאחורי חיילת בתור. היא, במדים ופסים על כתף ימין, את בשרשרת חדקרן, וספר "שואה וטוטליטריות" ביד שמאל. 

ה. 
הביתה. 

תגובהתגובות


----%-----