רועדת בגשם
טיפטופים, דימדומי נפש.
רוקדת בשמש לאט
מתרוממת על שלוליות ישנות
טיפות ניתזות על פניה
עיניה נוצצות באור
אם תתקרבי תגלי בהן אפור
ונצנוץ דמעה
משילה עור ועוד שכבה
עם בוא הסתיו
מעיזה לפרוח כשרואה חצב,
ושוב הגשם, המיים, הברקים,
ואז שוב השמש, והתחדשות ופריחה
וכל מסלול יחודי שלה.
הימלטות. ממסלולה הקבוע, בריחה, מהחורף הזה שוב.
תגובהתגובות