הכאב הנמסך ברבגוניות אימתנית
שורץ מאחורי גבי, מימיני ומשמאלי
הדין נחרץ
ועתה רק לאבדון נותרה הסבלנות
עד לבואי
הקרב
המדוד בזמן
האתגר שבמורכבות
התהליך הלא פוסק
נבנה אט אט ומתהדק
סביב נשמתי החרוכה
הצרחות הגשמיות
הלא אנושיות
גורסות אותי
ללא רחם
אך ללא הצלחה
וכשהמסלול לא נגמר
ועל פי רוב אני כבר נשבר
אמסמס בפחד את היום שעבר
ואזכיר לעצמי
בכבדות שקולה
שעוד לא תמו המחשבות
ההרהורים והתקוות
ולא יגנבו את רצוני
יותר
עד כלותי
בקור המתגבר בלב ליבו של
המדבר
תגובהתגובות