הפרק הקודם בקישור:
בסד שבט תשס'ז
א . המשל
נתן הנביא מוכיח את דוד המלך באמצעות סיפור העשיר הלוקח את כבשת הרש.
התבוננות במשל מעלה בבירור מספר שאלות:
לגבי המשל- מדוע דין פשוט של גזל כבשה מובא אל המלך ולא לדיין פשוט?
ומדוע גוזר דוד את דינו של העשיר למוות,שזהו עונש חמור מדי לעבירה יחסית פשוטה?
לגבי הנמשל- ישנו חוסר התאמה בין פרטי המשל לבין הנמשל:
מדוע לא מוזכרים עבירות עריות ושפיכות דמים שהם,לכאורה,עיקר חטאו של דוד?
ומי בנמשל מקביל להלך שלכבודו לקח העשיר את כבשת הרש?
הרב מדן מציע אפשרות מורכבת יותר להבנת המשל:
העשיר טורח ומכין סעודה לכבוד אורח שהוא רק "הלך",כלומר,אורח מזדמן ואקראי. מכך ניתן להבין שהעשיר הוא גומל חסדים באופן כללי. בנוסף,לא סביר שהוא יתפרץ לבית שכנו ויגזול את רכושו לאור יום,ובכך יסתכן בעונש ובאובדן שמו הטוב,רק עבור סעודה לעובר אורח.
על בסיס ההבנה הזאת מציע הרב מדן את האפשרות שהעשיר הלווה בעבר כספים לשכנו העני.
כעת הוא נכנס לבית השכן "בזכות" ודורש את כבשתו הרזה של הרש כפרעון חובו. וכך יכול העשיר להכין סעודה להלך אולם מבלי "לבזבז עליו" את כבשותיו השמנות.
העשיר לקח את כבשת הרש,אך הוא משוכנע שנהג כדין.הוא רואה בכבשה פרעון חוב המגיע לו ,ומתעלם מיחסי האהבה השוררים בין הרש לבין כבשתו. על העוול הזה כועס דוד ואומר "בן מוות האיש".
ב . אתה האיש
סיפור העשיר וכבשת הרש מובא להכרעת המלך בדומה לשני משלים נוספים .
משל האשה התקועית (שמואל ב,יד,ה-ז) ומשל השומר והשבוי (מלכים א,כ,לח-מב).המשותף למקרים אלה המובאים אל המלך,הוא הנסיבות המיוחדות של המקרה המחייבות משפט "לפנים משורת הדין" ומעבר לכללים הרגילים.
בהתאם לזה,גם כאן דן דוד את העשיר בחומרה רבה יותר מפרטי המקרה ה"יבשים".
הוא משווה את דינו לגנב הבא במחתרת אשר "אין לו דמים" (שמות,כב,א) מכיוון שכמו הגנב המקצועי המנצל את החשיכה כדי לגזול, ניצל העשיר את "האותיות הקטנות" בחוק כדי לעשוק את שכנו העני.
כאן מטיח נתן הנביא את האמת בפניו של המלך ."ויאמר נתן אל דוד-אתה האיש !" (שמואל ב,יב,ז).
כמו העשיר שניצל את "החוק היבש" כדי לקחת את כבשתו האהובה של הרש,כך ניצל דוד הוראות היתר הלכתיות כדי לקחת את אשתו האהובה של אוריה ולהורגו.
זהו ניצול ציני של מסגרת ההלכה לצורך ביצוע עוול מוסרי. זהו ביזוי ההלכה,שהיא דבר ה',כלומר חילול ה'.
"מדוע ביזית את דבר ה' " (שמואל ב,יב,ט)
ועל כך נענש דוד בחומרה "עקב כי בזיתני " (שמואל ב,יב,י).
עונשו של דוד יהיה בזיון בגלוי ובפרהסיה, כנגד זה שהוא ניסה להסתיר את חטאו , ובעיקר ניסה (וכנראה הצליח) להסתיר את החטא אפילו מפני עצמו,ולשכנע את עצמו שאין פסול במעשיו.
"כי אתה עשית בסתר ואני אעשה את הדבר הזה נגד כל ישראל ונגד השמש" (יב,יא-יב).
הכנסת האורחים כלפי ההלך במשל יכולה להקביל לאהבתו של דוד לבנו ,היא זו שקלקלה אצלו את השורה.
אולם גם טיעון זה לא עומד במבחן הצדק והמוסר,מכיוון שהכבשה היתה אהובה על הרש כמו בת (יב,ג).
אוריה אהב את בת שבע כאהבת אב לבתו מכיוון שגידל אותה מקטנותה.
וכי אהבתו של דוד לבנו שעדיין לא נולד "נעלה יותר" ומבטלת את אהבת אוריה לבת שבע שהיתה כבתו?
ג . בין בת שבע למיכל
בשלב זה, מציע הרב מדן דרך מרחיקת לכת עוד יותר להבנת המשל.
בשני המשלים שהוזכרו קודם לכן,זהה החטא בסיפור המשל לחטא שבנמשל.
לפי זה מציע הרב מדן את האפשרות שדוד הבין שמדובר באשה ולא בכבשה,ובמיוחד לאור התיאור "מפתו תאכל ומכוסו תשתה ובחיקו תשכב ותהי לו כבת" – תיאור שהולם אשה הרבה יותר מאשר כבשה.
אולם דוד היה כל כך בטוח בצדקתו עד שהבין שמדובר במישהו אחר לגמרי.
תיאור העשיר הגוזל את את אשת הרש מזכיר לו דוקא את שאול המלך שלקח ממנו פעמיים את האשה שהבטיח לו,לאחר ששלח אותו,בכוונה תחילה, למות בשדה הקרב (כפי שעשה דוד לאוריה).
בפעם הראשונה הבטיח שאול לדוד את בתו מירב,אולם העדיף שדוד ימות "ושאול אמר אל תהי ידי בו ותהי בו יד פלישתים".
לאחר ששב דוד בשלום ,ניתנה מירב לעדריאל המחולתי ולא לדוד. (שמואל א,יח,יז-יט)
בפעם השניה הבטיח שאול לדוד את בתו מיכל,בתמורה למשימת התאבדות.
"ויאמר שאול…כי במאה ערלות פלישתים..ושאול חשב להפיל את דוד ביד פלישתים"(שמואל א,יח,כה)
דוד חזר שוב בשלום וקיבל את מיכל,
דוד הוא האיש הרש ["ואנוכי איש רש ונקלה"(שמואל א,יח,כג)] משום שלאחר מכן לוקח ממנו שאול את אשתו שנקנתה במחיר כה יקר ונותנה לפלטי בן ליש (שמואל א,כה,מד).
דוד לא ויתר על אשת נעוריו והתנה את קבלת שבטי ישראל בכך שישיבו אליו את מיכל (שמואל ב,ג,יב-יג).אולם מיכל שבה אליו בגופה בלבד.
כמו הכבשה שנגזלה ונטבחה,כך נפשה של מיכל שאהבה את דוד בתחילה(שמואל א,יח,כח) לא שבה אליו והיא בזה לו בליבה ובדבריה (שמואל ב,ו,טז-כג).
דוד שומע את המשל מפי נתן הנביא,נזכר בשאול ובסופו המר וחורץ את דינו של העשיר :
"חי ה' כי בן מוות האיש העושה זאת,ואת הכבשה ישלם ארבעתיים" (שמואל ב,יב,ה-ו).
כאן מטיח נתן הנביא את האמת בפניו של המלך .
מה שעשה המלך שאול לעבדו דוד ,עשה עכשיו המלך דוד לעבדו אוריה.
"ויאמר נתן אל דוד-אתה האיש !"
חלק ו- פסק הדין
בחלק זה מפרט הרב מדן את עונשו הנורא של דוד:
כל השתלשלות המאורעות מאז מעשה אמנון בתמר,דרך מותו של אבשלום המורד באביו,וכל פרשיות המרד שבאו לאחר מכן - הם עונש שבא "בדרך הטבע" כתוצאה מחטא בת שבע.
בנוסף לכך מוכיח הרב מדן כי נולדו לבת שבע ארבעה ילדים שמתו בילדותם,לפני שנולד שלמה.בנוסף לכך ארבעה ילדים שנולדו לאבשלום מתו על פניו לפני מותו .
כך קיבל דוד מידי שמים את העונש שגזר על עצמו "ארבעתיים ישלם"(ארבע כפול שתיים).
כגודל נוראותו של העונש,כן גודלה של קבלת הדין וההכנעה שבה קיבל דוד את עונשו.
וזהו אחד ההבדלים בין דוד לבין שאול שחטא ונענש ,אולם לא הודה בחטאו וניסה להתמרד כנגד גזר הדין.
לאחר שדוד נענש נתכפר לו חטאו ונולד שלמה,שהוא המשיך את מלכות בית דוד ,בנה את בית הבחירה "וה' אהבו".
חזק חזק ונתחזק.
למעונינים לקרוא את הסדרה מתחילתה,ההקדמה כאן :
תגובהתגובות