בס"ד
עמדתי על צוק גבוה
והתבוננתי על העולם שמסביבי.
מבטי חלף
על רכסי ההרים המרשימים
היובלים הזורמים בנחת
אל הים הגדול
כרי הדשא הגדולים
המכסים שטח רב כל כך
הפרחים ועצים
הפורחים בעדינות מתנשאת
והצמח הקטן
שעמד מבוייש בפינה.
התכופפתי לקראתו.
והוא כמו הצטמק
מפני הרעה הרוחשת לבוא.
הסטטתי את הקוצים
שהיו מסביבו
(ונדמו לי כאויביו)
וראיתי את הפרח הלבנבן
הזעיר
מבצבץ לעברי.
טמנתי את ראשי
בין הקוצים
וידעתי
אלה אינם הקוצים
הדוקרים בעורי.
לא.
אלו זכונות של עבר מנופץ
אולי של פלאים.
____________________
לדקלה.
תגובהתגובות