בס"ד
הֶחָלִיל שׁוֹכֵב דּוּמָם
בְּנָרְתִּיקוֹ, כְּמוֹ מְחַכֶּה
לַיָּד שֶׁתָּבוֹא וּתְנַגֵּן, תָּסִיר
אֶת פֵּרוּרֵי הָאָבָק.
הִבַּטְתִּי לְעֶבְרוֹ
וְנִדְמֶה הָיָה לִי
כִּי חִיּוּךְ שָזוּר בֵּין חוֹרָיו
הַקְּטַנִּים.
הִקְשַׁבְתִּי בְּשֶׁקֶט לִצְלִילִים
המִתְנַגְּנִים מֵעַצְמָם
וְתָהִיתִי לְעַצְמִי-
מַדּוּעַ צָרִיךְ לְחַלֵּל
כַּאֲשֶׁר עַל הַכִּנּוֹר, הַנִּמְצָא בִּמְבוֹאוֹת הַלֵּב,
פּוֹרְטִים לְלֹא הַפְסָקָה?
"מחנך, הרי הוא כמנגן על כינור. צריך הוא לדעת מתי ללחוץ חזק ומתי להרפות"
(יאנוש קורצ'אק)
למחנכים באשר הם.
תגובהתגובות