במסגרת הבגרויות והמתכונות הכל כך חביבות (אהם אהם...) נתבקשתי לכתוב מאמר על הכעס אז בגלל שהקלדתי אותו חשבתי עליכם ופשוט (?) שלחתי...
ההוראה היתה להסביר את הנמשל שלעיל, לכתוב תוצאות של הכעס ואף פתרונות...
אתם מוזמנים לבקר... יותר קשוחים מהמורה שלי לא יכול להיות...
מקווה שתהנו!!
"אל תבהל לכעוס כי כעס בחיק כסילים ינוח" (קהלת ז, ט)
"כשהקומקום רותח וגולש אין נשפכים רותחיו אלא על עצמו בלבד" (עפ"י מדרש רבה, קהלת)
על פי המשל שמובא במדרש על קהלת כמו הקומקום שכאשר הוא מגיע אל נקודת הרתיחה המים הרותחים הנשפכים ממנו מרטיבים אותו עצמו בלבד כך גם האדם הכועס שכאשר הוא מאבד את עשתונותיו הניזוק העיקרי וברוב המקרים גם היחידי יהיה הוא בעצמו.
כאשר אדם כועס הכעס גורם לו לכל מיני תוצאות לא נעימות שאת חלקן אפרט להלן-
כאשר אדם כועס הוא מביע את צערו ואכזבתו ממצב בו הוא נמצא שלא על פי ציפיותיו. אך במקום שהדבר יגרום לו לתיקון או שיפור המצב או אפילו רק לפורקן בריא של המתח, הכעס רק מעצים את תחושת התסכול והעצב וזאת בגלל שבעת הכעס האדם מתמקד אך ורק בחסרונות המצב ומדגיש אותם וכך הוא מרגיש כמה שרע לו ושולל כל רגש חיובי ורק נהיה מתוסכל עוד יותר.
תופעה נוספת שבאה בעקבות הכעס היא איבוד עשתונות וחשיבה הגיונית. מרוב שהאדם עסוק בתסכול שנגרם לו הוא הופך לעצבני יותר ואינו שולט בתגובותיו. לדוגמא, מראה שכיח הוא לראות ילד קטן הכועס וזורק את חפציו הרחק אף במחיר שבירתם, גם אנשים בוגרים מגיבים כך פעמים רבות, הם אינם שולטים בעצמם, זה יכול להתבטא בשבירת חפצים ממש באופן פיזי אבל גם באמירות שיגידו שבוודאי יתחרטו עליהם לאחר שיירגעו, הדבר אף יכול להתבטא בשבירת גבולות שהציבו לעצמם-דוגמא נפוצה מאד זו אכילה מופרזת שאנשים פעמים רבות מרשים לעצמם בעת כעס אף אם הם בעיצומה של דיאטה קפדנית. לדעתי הדבר נובע מהרגשה לא מודעת של הכועס שאם כך וכך קרה לו עכשיו הכל מותר לו, כפיצוי.
האדם הכועס יכול אף להגיע לריחוק סביבתי. אין זה נעים לאנשים שאדם בסביבתם מביע את תסכולו על כל דבר שלא מוצא חן בעיניו, כי הרי ברור שבחיים לא הכל מתנהל כרצון כל איש ואיש, ואדם שמאבד את עשתונותיו כמו שהזכרנו לעיל הוא אדם שרוב בני האדם יעדיפו לשמור ממנו מרחק כדי לא להוות מטרה לחיציו השנונים שהוא יורה לכל עבר. ובכך האדם הכועס מרחיק מעליו את החברה.
וכמו שכבר הזכרתי בחיים לא הכל מתנהל על פי רצוננו. אז כיצד אפשר להתמודד עם מצבים שאנו נמצאים בהם שקרו לא על פי ציפיותינו?
כדי לענות על השאלה אסביר קודם בעניין חומרת מידת הכעס בעבודת ד'.
ידועה האימרה ש"הכועס-כאילו עובד עבודה זרה" ונשאלת השאלה-עד כדי כך מידה זו חמורה? ונראה שכן. כי האדם כועס כאשר הוא מרגיש שמשהו קרה שלא על פי תוכניותיו והוא זועם על כך. אך בעצם זעמו הוא מראה ששכח שד' משגיח ומתכנן כל מה שקורה בעולם ועל האדם לבטל את רצונותיו מפני רצונו של ריבונו של עולם. ובכך שהאדם מתרעם על מה שקרה הוא כופר בהשגחת ד' בעולמו וממילא דומה לעובד עבודה זרה.
ובתוך העניין הזה טמונה העצה- על האדם לחזק בעצמו את הידיעה שד' משגיח על העולם וכל מה שקורה עם האדם הוא מרצונו יתברך וכאשר הדבר חקוק בידיעתו של האדם גם בזמן שיתקל בדבר מה שמאד מאכזב אותו יזכור שזהו רצון ד' וודאי זה לטובה וכך לא יצטער ולא יגיע לדרגות של כעס שיזיקו לו.
עצה נוספת כדי להתגבר על הכעס היא כבר לאחר שקורה המקרה והאדם חש את התסכול המציף אותו, כדאי מאד לעצור את עצמו ולא להגיד או לעשות שום דבר אלא לחשוב-"האם המצב כל כך רע?", "האם באמת לא יכול לצאת מהמצב שום דבר טוב?", "האם האדם שאני כועס עליו באמת עשה לי עוול?", וכן מחשבות על זה הדרך וכאשר יחשוב הכועס בהיגיון ימנע עצמו מלהגיב באופן בלתי רצוני ובדרך כלל גם יירגע מהר.
לסיכום, אין ספק שהכעס היא מידה המזיקה לאדם אך שלא כמו שאנשים טועים לחשוב היא אכן מידה נשלטת שאפשר לעבוד עליה ואף לשבור אותה.
תגובהתגובות