בס"ד
הוא הרגיש שהוא מתמוטט. עוד צעד אחד והוא נופל. הוא אזר את כל כוחותיו... הרים את הרגל... ועשה עוד צעד. הוא שמע קריאות מאחוריו:"אתה רואה? אמרנו לך שאתה יכול!" אבל זה לא עודד אותו. להפך, זה רק נתן לו את התחושה שמצפים ממנו. שמצפים למשהו שהוא לא מסוגל לעשות.
הוא חשב על כל הרגעים שהיה מוותר עליהם אילו הייתה זו הבחירה שלו אבל ככל שהתעמק בזה יותר הוא הבין שהוא אף פעם לא עשה בחירות משלו. הוא עשה מה שציפו ממנו לעשות- המשפחה, החברים, מדריכים, ידידים ומכרים. הוא זכר את הצריבה הכואבת פעם אחת כשעשה משהו לא בסדר ואבא שלו אמר לו:"ממך לא הייתי מצפה..." בטון כזה... קשה. הוא לא יכול לסבול את זה. בטח שלא שוב. הוא חייב לעשות את זה.
"לפחות תנסה!!!" "עוד צעד אחד" "תשתדל" הוא כמעט קרס. הוא הרגיש שהוא לא מסוגל להצליח. הוא הרים את הרגל
ונפל אחורה.
תגובהתגובות