יצירות של עובר אורח | יצירות ש-עובר אורח אהבה

עוד חוזר הניגון שזנחת לשווא 
והדרך עודנה נפקחת לאורך 
וענן בשמיו ואילן בגשמיו 
מצפים עוד לך, עובר אורח

כשהילדים נמים זה לא תמיד 
שהם רוצים לישון 
הם לא רוצים לדעת 
כשהאצבעות עוברות 
בתוך שערותיך הרכות 
הן רק רוצות לגעת. 

הייתי פעם ילד השדה 
אף פעם לא בוכה 
ורוצה הכל לשכוח 
לראות את העשב שגדל 
איך נחל מתפתל 
ובתוך חלום לשקוע. 

כשהמחשבות עוברות 
בתחנות הראש מבלי לצפור 
כמו מתוך קדחת 
זרם של מילים סתומות 
שוטף את הגבולות בין כן ולא 
אני רועד מפחד. 

הייתי פעם ילד השדה... 

עכשיו אני לבד 
אוחז ברגעים שנשארו 
שעוד רוצים לגעת 
רחוק מן השדה 
אני עוד מחפש 
את השבילים 
שאז גילה הנער. 

הייתי פעם ילד השדה...

לב חופשי, 
היום הלב שלי חופשי, 
אין כבלים 
ואין עוד דאגות. 
הוא נקי משקרים 
וחף מגעגוע, עירום. 
לב חופשי 
כמו הרוח. 

ואחרי שנשרף, 
ואחרי שנגמר כבר 
משתחרר ונמלט 
לעוד פעם אחת. 

ואור גדול עולה מתוך החושך, 
מתגלה. 
הלילה יימלט מפני הבוקר 
העולה. 

לב חופשי, 
היום הלב שלי חופשי, 
בלי תוכניות 
ובלי הבטחות. 
והחיים ממשיכים, 
משפחה, חברים, נשים, 
אז אני לא לבד 
אני רק בלעדייך. 

והלב הזה שנשרף, 
הלב הזה שנגמר כבר 
משתחרר ונמלט 
לעוד פעם אחת. 


ואור גדול עולה מתוך החושך, 
מתגלה. 
הלילה יימלט מפני הבוקר 
העולה. 

עכשיו את רחוקה ממני, 
אבל זה לא כואב. 
כי כמו שהגעת ככה גם הלכת – 
את, ששברת לי את הלב.

"אדם שבוחר לעסוק בחינוך הוא כנראה אדם מאמין.

אדם שמאמין בבני אדם, ביכולת שלהם לחולל שינוי, לעצב מציאות ולצעוד בדרכים חדשות.

אדם שאינו מרפה, גם כאשר האמונה והחלום נקברים תחת אבק השגרה והיום- יום,

גם כאשר הזיעה הניגרת ממליחה את העיניים וקשה לראות את הדרך..."

חילי טרופר

"אם אתה רוצה למשוך אדם מתוך הבוץ, לא די בכך שתעמוד למעלה ותושיט לו את ידך.

אתה מוכרח לרדת למטה בעצמך,

אל תוך הבוץ והזוהמה,

לאחוז בו בשתי ידיך ולמשוך אותו ואותך החוצה אל האור"

ר' שלמה מקרלין 

נשבע אני אלחם בכם כמו משוגע קשה
כל אדם זה עולם שלם ולי כבר אין מה להפסיד

"לא טוב עשית שבאת. אתה תסבול. אני אראה כאילו מָתִי, אבל זה לא נכון..."

 

אני שתקתי.

"אתה מבין... זה מדי רחוק, אינני יכול לשאת את הגוף הזה אתי, הוא כבד מדי".

 

אני שתקתי.

"אהיה כמו צדף ישן נטוש. אין שום דבר עצוב בצדפים ישנים..."

 

החרשתי.

הוא ניסה שוב:

"אתה יודע, זה יהיה נחמד מאד, גם אני אביט בכוכבים. כל הכוכבים יהיו בשבילי בארות מים עם גלגילות חלודות. כל הכוכבים ישקו אותי מים..."

 

לא עניתי.

 

"זה יהיה כל כך משעשע! לך יהיה חמש מאות מליון פעמוני קטנים, ולי יהיו חמש מאות מליונים בארות מים..."

ואז השתתק גם הוא, כי בכה...

 

"זה כאן. תן לי ללכת לבדי".

 

בין הבלבול לאסון
תדעו שיש פתרון
קוראים לזה אהבה

בין הזיוף לאמת
בין כל מה שחי למת
ישנה אהבה

יש בי אהבה
והיא תתעורר ותיגע
יש בי אהבה
והיא תנצח