יצירות של כימו | יצירות ש-כימו אהבה

שירה

קרקע

מאת כימו
ט"ז בסיון תשע"ו (22/06/2016)
אדם צריך קרקע מתחת רגליו
בטחון
שמחר יהיה עדיין מעליה.
המשך...
2  
שירה

לולא האמנתי--

מאת כימו
ו' באלול תשע"ה (21/08/2015)
לא אכעס אבא,
לא אכעס,
רק אקמוץ את שפתי
להחניק אנחה.

לא אבכה אבא,
לא אבכה,
רק אעצור דמעותי
בטוחה באהבתך.

לא ארפה אבא,
לא ארפה,
עד יגלה טובך לעיני בשר-
עד יגלה כבודך.
המשך...
3  
שירה

נמחק

מאת כימו
י"ז בסיון תשע"ה (04/06/2015)
נמחק. מהלב ומהמציאות.
המשך...
17  
שירה

במוצאי יום מנוחה

מאת כימו
ז' באדר תשע"ה (26/02/2015)
פגישה קצרה,
קצרה מדי.
מבט חטוף ולא יותר.
לא הספקנו להכיר,
לא הספקנו להתחבר.
ואני,
כל כך רציתי שהפעם יהיה אחרת.
שאסיר קליפות,
שאפיל את המחיצות
המפרידות בינינו.
ועכשיו,
לא נותר לי אלא לחכות.
בסבלנות?!
לשבוע הבא.
נשמה יתירה שלי.
המשך...
2  
שירה

אחת שאלתי

מאת כימו
י' בחשון תשע"ו (23/10/2015)
כשגלי כאב שוטפים
שאלות צפות.
ולבי כה כָּמֵהַּ לשאול, להקשות.
אך אמונתי פחדנית,
אינה מאפשרת,
חוששת ששלמותה תסדק.
והיה
טרם יקרא לבי
והיא תענה,
טרם ישאל
והיא תיחפז להשיב.
אחת
שאלתי מאת ה'-
תן לי אמונה אמיצה
כי עז רצוני,
עז עד מאוד,
עז רצוני
לשאול.
המשך...
0  
סיפור קצר

נמחק. סיים למלא את שליחותו.

מאת כימו
כ"ח בשבט תשע"ה (17/02/2015)
המשך...
2  
שירה

שמיים

מאת כימו
י"א בניסן תשע"ה (31/03/2015)
אדם וחוה ושלושת האבות,

כל החיילים שנפלו בקרבות,

השכנה המבוגרת מהקומה הרביעית,

הילדה מהסיפור שפגעה בה מכונית,

הילד ממול עם הרגליים הדקות,

התינוקת מימין שלא הפסיקה לבכות,

סבתא שמחה וסבא חיים,

שישים ריבוא איש שיצאו ממצרים.

אם כל כך צפוף להם שם בשמיים-

למה הם לוקחים לי חבר כל יומיים?!
המשך...
2  
שירה

תקווה

מאת כימו
י"ט בתשרי תשע"ה (13/10/2014)
גם
כשעייפת מלעמוד על רגלייך
עוד האמנתי שהכל יעבור,

גם
כשזעקת וזלגו דמעותייך
עוד האמנתי שתחלצי מהבור,

גם
כשמסביבך צפצפו מכשירייך
עוד האמנתי שתראי את האור,

אך,
כשירד החיוך מפנייך
ידעתי-
אין כבר דרך חזור.
המשך...
4  
שירה

הפח שבחדרי

מאת כימו
ו' באלול תשע"ד (01/09/2014)
הפח שבחדרי

כיצד זה תעז לעמוד ללא פגע,
כיצד תתייצב מול בכיי,
כיצד זה תעז, והרגע בלעת
שארית אחרונה מיופיי.

שסורק במברשת רכה,
ולוטף בכף יד אוהבת,
שנמשך בעת מריבה,
ביד ילדותית משתובבת.

שנאסף מאחור בפשטות,
יפה, ובריא, ומרשים,
ועכשיו, מפוזר ומרוט,
מונח הוא הרחק מראשי.

ומבעד למסך דמעותיי,
אראה אותך כך, מנוכר,
ואצעק בלבי ללא
המשך...
8