היא הלכה בצעד שפוף על שביל העפר המוביל לבית הכנסת המרכזי של היישוב. גם לפני שנה הלכה פה, על השביל המאובק, לפני שנה דרכה על אותן אבני חצץ הסוררות, גם לפני שנה הלכה עם שמלה לבנה ומחזור ביד, גם לפני שנה הרגישה התרגשות עצומה לקראת יום הכיפורים, אך השנה זה אחרת.
היא עברה על פני גינה ציבורית מושחתת. לפני שנה שיחקו בה ילדי היישוב. השנה- לא נותר במה. הנדנדה קרסה, המגלשה הגדולה, מורא הילדים הקטנים, נותרה
