כשפגשה אותו לראשונה, שום דבר לא העיד על כך שהפגישה הזו הולכת להיות משהו יוצא מגדר הרגיל ועצמה ישנה, חסרת נוכחות ולא מודעת לסכנה.
הוא חייך אליה, עיניו כוכבים, והיא חייכה בחזרה, עיניה גחלים כבויות.
רק לאחר שנפרדו דרכיהם ולבה פרפר קלות, העירה התנועה הפתאומית את עצמה והיא התרוממה והתמתחה, רגישה ותוקפנית.
הוא רק היה נחמד, הוא לא רצה לפגוע בך. רואים את חוסר הבטחון שלך מרחוק, אין סיכוי שהוא מעוניין
שירה
שוב
ו' בתשרי תשע"ד (10/09/2013)
הַמָרְאָה מְשַׁקֶפֵת אֱמֶת
זוֹ לֹא אַת
שֶׁפַּעַם טִיַּלְתְּ בְּאוֹתָם הַשְּׁבִילִים.
עֲקֵבוֹת צְרוּבִים בְּעָפָר הַזְּמַן,
לֹא שֶׁלְּךָ
מְקִיצִים זִכְרוֹנוֹת רְדוּמִים.
מִי הִיא, נַעֲרָה מִסְתּוֹרִית לְבוּשָׁה בְּשִׂמְלָה
בְּעֵינֶיהָ מַבָּט שֶׁמִּמֶּנּוּ בָּרַחְתּ?
פְּצָעִים מַגְלִידִים מַפְסִיקִים לְגָרֵד.
גְּדַָּמִים מַפְסִיקִים לְפַרְפֶּר.
שְׂעָרֵךְ מִתְנַחְשֵׁל
זוֹ לֹא אַת
שֶׁפַּעַם טִיַּלְתְּ בְּאוֹתָם הַשְּׁבִילִים.
עֲקֵבוֹת צְרוּבִים בְּעָפָר הַזְּמַן,
לֹא שֶׁלְּךָ
מְקִיצִים זִכְרוֹנוֹת רְדוּמִים.
מִי הִיא, נַעֲרָה מִסְתּוֹרִית לְבוּשָׁה בְּשִׂמְלָה
בְּעֵינֶיהָ מַבָּט שֶׁמִּמֶּנּוּ בָּרַחְתּ?
פְּצָעִים מַגְלִידִים מַפְסִיקִים לְגָרֵד.
גְּדַָּמִים מַפְסִיקִים לְפַרְפֶּר.
שְׂעָרֵךְ מִתְנַחְשֵׁל
3
שירה
[*]
א' באייר תשע"ב (23/04/2012)
מַה הָעֲבוֹדָה הַזּוֹ לָכֶם
וּמַה בֵּינִי וּבֵינֵיכֶם
וּמַה הַחוּקִים וְהַמִּשְׁפָּטִים אֲשֶׁר צִוָּה
אֲדוֹנָי אֱלוֹהֵינוּ אֶתְכֶם
וּמַה אִיתִי
הָקֶצֶב שֶׁלִּי אִטִּי
מִדַּי
אוּלַי
תַּעַצְרוּ לְרֶגַע, תִרְאוּ שֶׁגַּם אֲנִי פֹּה, מְעַט מֵאָחוֹר
מְחַכָּה גַּם כֵּן בָּתוֹר
לְקַבֵּל גְּלוּלַת אֱמֶת וְכוֹס מַיִם.
וְאוּלַי
תַרְאוּ גַּם לִי
פִּיסָת שָׁמַיִם.
וּמַה בֵּינִי וּבֵינֵיכֶם
וּמַה הַחוּקִים וְהַמִּשְׁפָּטִים אֲשֶׁר צִוָּה
אֲדוֹנָי אֱלוֹהֵינוּ אֶתְכֶם
וּמַה אִיתִי
הָקֶצֶב שֶׁלִּי אִטִּי
מִדַּי
אוּלַי
תַּעַצְרוּ לְרֶגַע, תִרְאוּ שֶׁגַּם אֲנִי פֹּה, מְעַט מֵאָחוֹר
מְחַכָּה גַּם כֵּן בָּתוֹר
לְקַבֵּל גְּלוּלַת אֱמֶת וְכוֹס מַיִם.
וְאוּלַי
תַרְאוּ גַּם לִי
פִּיסָת שָׁמַיִם.
13
שירה
פעם היה רקדן
י"ד בכסלו תשע"ב (10/12/2011)
פעם היה רקדן אחד, נכה
והוא אהב
ציירת שלא ראתה, אבל נהנתה
לשמוע את צליליו של זמר אילם אחד,
שכמו כל הזמרים
אהב משוררת אחת, נכה
מבפנים.
[כמו כל המשוררים]
אולי המשוררת הזו היתה אני
אולי אני בכלל הזמר
[אילם, מזייף.
בכל מקרה שבור.]
ואולי הייתי רגליו של הרקדן.
עיניה של הזמרת.
קול, מילים,
עפרון קהה בארץ של מחדדים שלא עובדים
והוא אהב
ציירת שלא ראתה, אבל נהנתה
לשמוע את צליליו של זמר אילם אחד,
שכמו כל הזמרים
אהב משוררת אחת, נכה
מבפנים.
[כמו כל המשוררים]
אולי המשוררת הזו היתה אני
אולי אני בכלל הזמר
[אילם, מזייף.
בכל מקרה שבור.]
ואולי הייתי רגליו של הרקדן.
עיניה של הזמרת.
קול, מילים,
עפרון קהה בארץ של מחדדים שלא עובדים
7
שירה
פרח
ה' באלול תשע"א (04/09/2011)
ולעניות דעתי את פרח
מאחרת לפרוח, אולי
שכחת איך.
אולי נותקו שורשייך, אולי
הם נותקו.
לעניות דעתי את פרח.
ודעתי אינה עניה כלל וכלל
את פרח, אך את אינך
פורחת למעני.
[גם אני בעבר הצמחתי לך קוץ
ודרדר.]
אושר. זה לך.
מאחרת לפרוח, אולי
שכחת איך.
אולי נותקו שורשייך, אולי
הם נותקו.
לעניות דעתי את פרח.
ודעתי אינה עניה כלל וכלל
את פרח, אך את אינך
פורחת למעני.
[גם אני בעבר הצמחתי לך קוץ
ודרדר.]
אושר. זה לך.
6
שירה
לחיות
כ"א באייר תשע"א (25/05/2011)
חשבתי על זה שבא לי היום לפסוח
להיות, אולי.
לחיות מעט.
לא לדַמות או לדְמות
לא לרַצות. ובטח שלא
לרְצות
להמריא לנסוק לצלול לדאות
למות.
היום אני רוצה
לחיות.
להיות, אולי.
לחיות מעט.
לא לדַמות או לדְמות
לא לרַצות. ובטח שלא
לרְצות
להמריא לנסוק לצלול לדאות
למות.
היום אני רוצה
לחיות.
10
סיפור קצר
שירה של הרוח
כ"ג באדר ב תשע"א (29/03/2011)
מזה זמן מה שאין משיב לשאלותיי.
בימים עברו נוהג הייתי לרדת אל החוף, לטייל עליו בעודי נהנה מקרני השמש החמימות או מטיפות הגשם הקרירות הלוטפות את צווארי. הייתי פוסע על קו המים כשהגלים לוחכים את כפות רגליי היחפות, וכשהרוח מתערבלת בשערי, הייתי לוחש אליה את משאלות לבי הכמוסות ביותר.
במשך זמן מה לא זכיתי לתשובה אך בחלוף הימים החלה הרוח לענות לי, קולה רך ולוחש. תשובותיה היו תמיד חכמות ומדויקות, ומעולם
בימים עברו נוהג הייתי לרדת אל החוף, לטייל עליו בעודי נהנה מקרני השמש החמימות או מטיפות הגשם הקרירות הלוטפות את צווארי. הייתי פוסע על קו המים כשהגלים לוחכים את כפות רגליי היחפות, וכשהרוח מתערבלת בשערי, הייתי לוחש אליה את משאלות לבי הכמוסות ביותר.
במשך זמן מה לא זכיתי לתשובה אך בחלוף הימים החלה הרוח לענות לי, קולה רך ולוחש. תשובותיה היו תמיד חכמות ומדויקות, ומעולם
10
שירה
פרפר [*]
כ"א בכסלו תשע"א (28/11/2010)
ובהיותי פרפר
נטול גוונים
נטול כנפיים
נטול חיים
חיפשתי לאהוב אותך
ונמשכתי אלייך, כמו אל ה
אש
ונפלתי
שדוד
לרגלייך.
נטול גוונים
נטול כנפיים
נטול חיים
חיפשתי לאהוב אותך
ונמשכתי אלייך, כמו אל ה
אש
ונפלתי
שדוד
לרגלייך.
7
קטע
יומן מסע [3]
י"א בתשרי תשע"א (19/09/2010)
יער צומח של
אבן דוממת ש
נופלת לאט אל תוך
מערבולת שכחה
כשהרוח נעה בין העצים,
מרעידה ענפים ישנים
האבנים נאנחות בלאט,
קורסות אל תוך עצמן
מחפשות אחיזה תלושה
בָּכַּאן ועכשיו
מייחלות ליותר ממגע
חטוף, אולי ליטוף
ממבקר שתועה
שתוהה
שמחפש
שעוד תר אחר עורק נושם
אבן דוממת ש
נופלת לאט אל תוך
מערבולת שכחה
כשהרוח נעה בין העצים,
מרעידה ענפים ישנים
האבנים נאנחות בלאט,
קורסות אל תוך עצמן
מחפשות אחיזה תלושה
בָּכַּאן ועכשיו
מייחלות ליותר ממגע
חטוף, אולי ליטוף
ממבקר שתועה
שתוהה
שמחפש
שעוד תר אחר עורק נושם
6
סיפור בהמשכים
שתיקה רועמת. פרק י"א
כ"ה בתמוז תש"ע (07/07/2010)
-היא-
מוריה ישבה ליד מיטתו של אופק, פוכרת את אצבעותיה ושפתיה ממלמלות פרקי תהילים. היא העיפה אליו מבטים מהירים מבעד לרטיבות שהציפה את עיניה שוב ושוב, ולא משנה כמה ניגבה אותה, בוחנת את פניו בתקווה שינוע. הדלת נפתחה פתאום, וגבר גבוה נכנס לחדר במהירות. כשראה שאופק שוכב בעיניים עצומות, נעצר, מתנודד. הוא הסב את עיניו ולפתע הבחין במוריה. "מי את?" שאל בלחש.
"קוראים לי מוריה. אני... מצאתי את
מוריה ישבה ליד מיטתו של אופק, פוכרת את אצבעותיה ושפתיה ממלמלות פרקי תהילים. היא העיפה אליו מבטים מהירים מבעד לרטיבות שהציפה את עיניה שוב ושוב, ולא משנה כמה ניגבה אותה, בוחנת את פניו בתקווה שינוע. הדלת נפתחה פתאום, וגבר גבוה נכנס לחדר במהירות. כשראה שאופק שוכב בעיניים עצומות, נעצר, מתנודד. הוא הסב את עיניו ולפתע הבחין במוריה. "מי את?" שאל בלחש.
"קוראים לי מוריה. אני... מצאתי את
40
שירה
מתרסק.
כ"ה בשבט תש"ע (09/02/2010)
שבור, מנותץ, קרוע לשניים
חלקת שדה, פיסת שמים
קפוא, מבולבל, מכורבל לעובר
איך אני פה בדיוק מחובר?
שבור, מנותץ, קרוע לגזרים
פיסת אדמה וחלקת אלוהים
מנותק, מעורבב, לא מבין או חושב
איך אחיה כשגופי ריק מלב?
שבור, מנותץ, מרוסק לרסיסים
יש לה עיניים, ומבט מקסים
קצת אוהב, קצת כואב, קצת נופל, הרבה ריק
איש בלי ישות ובלי דמות,
מתרסק.
חלקת שדה, פיסת שמים
קפוא, מבולבל, מכורבל לעובר
איך אני פה בדיוק מחובר?
שבור, מנותץ, קרוע לגזרים
פיסת אדמה וחלקת אלוהים
מנותק, מעורבב, לא מבין או חושב
איך אחיה כשגופי ריק מלב?
שבור, מנותץ, מרוסק לרסיסים
יש לה עיניים, ומבט מקסים
קצת אוהב, קצת כואב, קצת נופל, הרבה ריק
איש בלי ישות ובלי דמות,
מתרסק.
10
סיפור בהמשכים
שתיקה רועמת. פרק ח'
כ"ז בכסלו תש"ע (14/12/2009)
-היא-
"שלום אמא, מה שלומך? איך היה היום?"
"אני בסדר, חמודה שלי, תודה." ברוריה נכנסה אל המטבח, ועיניה חשכו. "כל כך מבולגן..." עיניה טיילו בין השולחן המלוכלך בשאריות ארוחת הצהריים לבין הכיורים המלאים בכלים, ונפלו על הרצפה הדביקה מפטל. "אני אתחיל בשטיפת הרצפה," החליטה בקול. "ואחר כך אלך לעזור לאחינועם להתארגן למחר."
"אני אעשה את זה, אמא," מוריה אמרה. עיניה של אימה, כבדות ועייפות, ננעצו בה.
"אין
"שלום אמא, מה שלומך? איך היה היום?"
"אני בסדר, חמודה שלי, תודה." ברוריה נכנסה אל המטבח, ועיניה חשכו. "כל כך מבולגן..." עיניה טיילו בין השולחן המלוכלך בשאריות ארוחת הצהריים לבין הכיורים המלאים בכלים, ונפלו על הרצפה הדביקה מפטל. "אני אתחיל בשטיפת הרצפה," החליטה בקול. "ואחר כך אלך לעזור לאחינועם להתארגן למחר."
"אני אעשה את זה, אמא," מוריה אמרה. עיניה של אימה, כבדות ועייפות, ננעצו בה.
"אין
14
שירה
[לרדוף אחר הרוח*]
ט' בתשרי תש"ע (27/09/2009)
לרדוף אחר הרוח
קל
מלהשיג אותך
מלנסות ללטוף עורפך באצבעות ערפל.
לחמוק ממשביה קל
מלחמוק ממך
מזכרונותיך
מאהבתך
שאינה.
[מאהבתי
שישנה--]
קל
מלהשיג אותך
מלנסות ללטוף עורפך באצבעות ערפל.
לחמוק ממשביה קל
מלחמוק ממך
מזכרונותיך
מאהבתך
שאינה.
[מאהבתי
שישנה--]
5
סיפור בהמשכים
שתיקה רועמת. פרק ג'
כ"ו באב תשס"ט (16/08/2009)
-היא-
מוריה שפכה שמפו על שערותיה של אחינועם והחלה מקרצפת את ראשה, קווצות שיער אדומות נופלות על פניה. אחינועם השפריצה מים לכל עבר בכוונה מרובה, חיוך קונדסי על פניה העגולים. "פויה פויה פויה פויה," היא שרה, קולה מצפצף.
"אחינועם, לא אומרים פויה," נזפה בה מוריה.
"נכון, אחינועם. תאמרי 'איכס', זה הרבה יותר משכנע," יהושע נכנס אל חדר האמבטיה, נושא בזרועותיו את נפתלי הנאבק.
"תודה רבה, יהושע.
מוריה שפכה שמפו על שערותיה של אחינועם והחלה מקרצפת את ראשה, קווצות שיער אדומות נופלות על פניה. אחינועם השפריצה מים לכל עבר בכוונה מרובה, חיוך קונדסי על פניה העגולים. "פויה פויה פויה פויה," היא שרה, קולה מצפצף.
"אחינועם, לא אומרים פויה," נזפה בה מוריה.
"נכון, אחינועם. תאמרי 'איכס', זה הרבה יותר משכנע," יהושע נכנס אל חדר האמבטיה, נושא בזרועותיו את נפתלי הנאבק.
"תודה רבה, יהושע.
21
שירה
באה אל עצמי
כ"ז בתמוז תשס"ט (19/07/2009)
ביקשתם וקיבלתם. שיר אופטימי
באה אל עצמי
אל השקרים שבתוכי
ואל היופי הזהיר במילותיי.
באה אל עצמי
והחיפוש של נשמתי
אחרי שנים רבות, וסוף כל סוף
נשלם.
אני באה אל עצמי,
אל מוחי, הווייתי,
מתוך המשרפות של שקיעתי,
ובין עצמי אליי,
תוכל אז בוודאי
לחוש בעוצמתה- אהבתי.
01:01
באה אל עצמי
אל השקרים שבתוכי
ואל היופי הזהיר במילותיי.
באה אל עצמי
והחיפוש של נשמתי
אחרי שנים רבות, וסוף כל סוף
נשלם.
אני באה אל עצמי,
אל מוחי, הווייתי,
מתוך המשרפות של שקיעתי,
ובין עצמי אליי,
תוכל אז בוודאי
לחוש בעוצמתה- אהבתי.
01:01
9
שירה
סודות.
ח' בתמוז תשס"ט (30/06/2009)
מבט כהה
מואפל מסודות
חיוך חשאי
לא נראה
אמת
נופלת, על אוזניים
אטומות
מבטים נרצחים בדממה.
לדעת.
מואפל מסודות
חיוך חשאי
לא נראה
אמת
נופלת, על אוזניים
אטומות
מבטים נרצחים בדממה.
לדעת.
3
קטע
רציתי
כ"ט בסיון תשס"ט (21/06/2009)
רציתי לומר את האמת,
אבל מבט עיניך
ביקש שאשקר-
ושיקרתי.
רציתי לשיר לך שיר,
אבל מבט עיניך
ביקש שאדבר-
ודיברתי.
רציתי לספר לך אהבתי.
מבט עיניך
ביקש שאשתוק-
אך סיפרתי.
אבל מבט עיניך
ביקש שאשקר-
ושיקרתי.
רציתי לשיר לך שיר,
אבל מבט עיניך
ביקש שאדבר-
ודיברתי.
רציתי לספר לך אהבתי.
מבט עיניך
ביקש שאשתוק-
אך סיפרתי.
9
מונולוג
עצמי
כ' בניסן תשס"ט (14/04/2009)
23:41
נחלים שזורמים ממני
אליך.
ונראה שלשנינו אין שליטה
על חיינו.
כי אתה,
אתה נועדת להכיל
אותי. ואני
נועדתי לרוקן את עצמי אליך.
ואנשים מקנאים
אנשים מבקשים
לראות אותך.
הם לא
מבינים.
שאני מרוקנת את עצמי,
מעצמי,
בשביל עצמי.
כמה אנוכית היא עצמי.
היא
הורגת אותי.
נחלים שזורמים ממני
אליך.
ונראה שלשנינו אין שליטה
על חיינו.
כי אתה,
אתה נועדת להכיל
אותי. ואני
נועדתי לרוקן את עצמי אליך.
ואנשים מקנאים
אנשים מבקשים
לראות אותך.
הם לא
מבינים.
שאני מרוקנת את עצמי,
מעצמי,
בשביל עצמי.
כמה אנוכית היא עצמי.
היא
הורגת אותי.
15
שירה
אל תפנה מבט
ד' בניסן תשס"ט (29/03/2009)
אל תפנה מבטך אחור,
פן תראה אותי
ותשכח את שלפניך.
אל תפנה מבט אחור,
אני שרועה שם
שבורה ומזוהמת.
אל תפנה מבטך אחור,
פן יביטו עיניך בעיניי
ותשכח להמשיך.
אל תפנה מבט אחור,
אני עומדת שם
נבוכה ומבולבלת.
אל תפנה מבטך אחור,
פן יגע ליבך בלבי
ותשכח כיצד נושמים.
אל תפנה מבט אחור
אני עודני שם
בוכה.
הולחן במקור ע"י חברה, אולי אני
פן תראה אותי
ותשכח את שלפניך.
אל תפנה מבט אחור,
אני שרועה שם
שבורה ומזוהמת.
אל תפנה מבטך אחור,
פן יביטו עיניך בעיניי
ותשכח להמשיך.
אל תפנה מבט אחור,
אני עומדת שם
נבוכה ומבולבלת.
אל תפנה מבטך אחור,
פן יגע ליבך בלבי
ותשכח כיצד נושמים.
אל תפנה מבט אחור
אני עודני שם
בוכה.
הולחן במקור ע"י חברה, אולי אני
14
שירה
בעולם אחר
כ"ו באדר תשס"ט (22/03/2009)
בעולם אחר,
של שמש אחרת,
של יופי קודר,
של שמחה מאוחרת,
במקום של תום וטוהר שונים,
במקום בו כל המראות משתנים,
בו חשוב רק הלב וחלום ישן,
בו ישנן אהבה ואמת לעולם.
במקום ההוא,
בו אני- אני,
עירומה ועריה,
בו אמצא סוף כל סוף קצת
שלווה.
של שמש אחרת,
של יופי קודר,
של שמחה מאוחרת,
במקום של תום וטוהר שונים,
במקום בו כל המראות משתנים,
בו חשוב רק הלב וחלום ישן,
בו ישנן אהבה ואמת לעולם.
במקום ההוא,
בו אני- אני,
עירומה ועריה,
בו אמצא סוף כל סוף קצת
שלווה.
3
שירה
מדבר
י"ז באדר תשס"ט (13/03/2009)
אתה מוקף, אתה מוקף
וכל היופי מסביבך צועק
דממה
אתה סובב, אתה נופל
וענני אבק בכל
נשימה
ושקט, זעקה פנימית,
ויופי, מבט חיצוני,
וצרחה, צרחה,
נשמה שאבדה,
חום מתאבך מעל הכל
ופעם ראשונה בחייך,
אינך צריך
לדבר
בשביל
לשתוק
[טיול שנתי לאילת תשס"ט]
וכל היופי מסביבך צועק
דממה
אתה סובב, אתה נופל
וענני אבק בכל
נשימה
ושקט, זעקה פנימית,
ויופי, מבט חיצוני,
וצרחה, צרחה,
נשמה שאבדה,
חום מתאבך מעל הכל
ופעם ראשונה בחייך,
אינך צריך
לדבר
בשביל
לשתוק
[טיול שנתי לאילת תשס"ט]
8
שירה
~
ו' בניסן תשע"ה (26/03/2015)
פעם
המקום הזה היה שלי
וחיכו לי
והיום
אין איש יודע מי
ומה אני
ואיך אני
ולמה
המקום הזה היה שלי
וחיכו לי
והיום
אין איש יודע מי
ומה אני
ואיך אני
ולמה
5
שירה
שלוש שניות לגיהנום
ט"ז באדר תשע"ב (10/03/2012)
שלוש שניות מפרידות ביני ובין גן עדן.
איך בין רגע החרב מתהפכת
שלוש מילים חסרות פשר.
שלום לרגעים חסרי הפשר.
שתי שניות ביני ובין גן עדן.
לחיצה אחת. עיוורת.
שתי מילים חסרות פשר.
שלום להבנות חסרות הפשר.
שניה אחת ביני ובין גן עדן.
נגיעה אחת, כואבת
מילה אחת חסרת פשר.
שלום להגיון חסר הפשר
איך בין רגע החרב מתהפכת
שלוש מילים חסרות פשר.
שלום לרגעים חסרי הפשר.
שתי שניות ביני ובין גן עדן.
לחיצה אחת. עיוורת.
שתי מילים חסרות פשר.
שלום להבנות חסרות הפשר.
שניה אחת ביני ובין גן עדן.
נגיעה אחת, כואבת
מילה אחת חסרת פשר.
שלום להגיון חסר הפשר
14
שירה
קיוויתי
ו' בשבט תשע"ב (30/01/2012)
ואולי אני מפחדת
חזקה מכדי להניח לראשי ליפול על כתפך
כבדה מכדי ליפול לאחור אל בין זרועותיך המושטות לקלוט אותי
אולי אני מפחדת.
אולי
אני, מפחדת?
ויש ילדה אחת, מיוחדת
שמשקפת לי אותי
בבלי דעת.
והיא מחייכת לי בבושה מאחורי עדשות משקפיים לא רצויים
שוזרת לי זרי מתיקות
ויש אותך,
אתה
מצחיק אותי.
כנראה אני מפחדת
שלא תהיה שם לתפוס אותי
כפי
חזקה מכדי להניח לראשי ליפול על כתפך
כבדה מכדי ליפול לאחור אל בין זרועותיך המושטות לקלוט אותי
אולי אני מפחדת.
אולי
אני, מפחדת?
ויש ילדה אחת, מיוחדת
שמשקפת לי אותי
בבלי דעת.
והיא מחייכת לי בבושה מאחורי עדשות משקפיים לא רצויים
שוזרת לי זרי מתיקות
ויש אותך,
אתה
מצחיק אותי.
כנראה אני מפחדת
שלא תהיה שם לתפוס אותי
כפי
6
שירה
כמעט
ב' בכסלו תשע"ב (28/11/2011)
פעם היית אולי כותבת עליי
שירה
פעם, אולי, היית כותבת אליי
פעם היה לך אכפת.
לילות מכוכבים וספסל נדנדה ו
אני ואת. שתינו
ושקר שהלך והכביד בינינו
פעם היינו הרבה. היום מעט
פעם תמים. לאט
היום מהר, כואב, חטוף
היום לא.
כמעט
עיניים כחולות שלי.
שירה
פעם, אולי, היית כותבת אליי
פעם היה לך אכפת.
לילות מכוכבים וספסל נדנדה ו
אני ואת. שתינו
ושקר שהלך והכביד בינינו
פעם היינו הרבה. היום מעט
פעם תמים. לאט
היום מהר, כואב, חטוף
היום לא.
כמעט
עיניים כחולות שלי.
7
שירה
שלוש בלילה ואתה
כ"ח באב תשע"א (28/08/2011)
שלוש בלילה ואתה
חושב, אולי
ללכת לישון
להניח לסיוטים בהם אתה מקיף את עצמך
להירגע.
שלוש וחצי ואתה
מהופנט
אל עולמות אחרים, שאתה משתוקק--
להשיג למענך
?
כוכבים וסוף של ירח ואתה
על ספסל אהבה שבור
נדקר מחלומות משומשים שזרוקים סביב
ואפל לך, כל כך אפל לך.
חושב, אולי
ללכת לישון
להניח לסיוטים בהם אתה מקיף את עצמך
להירגע.
שלוש וחצי ואתה
מהופנט
אל עולמות אחרים, שאתה משתוקק--
להשיג למענך
?
כוכבים וסוף של ירח ואתה
על ספסל אהבה שבור
נדקר מחלומות משומשים שזרוקים סביב
ואפל לך, כל כך אפל לך.
7
שירה
אדם
י"ז בניסן תשע"א (21/04/2011)
הקפאון נובע
לעיתים, כך אומרים האנשים
מעצם היותך.
אדם
*
זכר גן עדן עודנו צרוב בעפעפיי
וטעם החטא מתוק על לשוני,
ריחו דוקר את נחיריי
פסיפלורה
*
איה כנפיי
איה חרבי המתהפכת
איה תאוות הבשרים
עלה התאנה שלי קמל, נידף ברוח
לעיתים, כך אומרים האנשים
מעצם היותך.
אדם
*
זכר גן עדן עודנו צרוב בעפעפיי
וטעם החטא מתוק על לשוני,
ריחו דוקר את נחיריי
פסיפלורה
*
איה כנפיי
איה חרבי המתהפכת
איה תאוות הבשרים
עלה התאנה שלי קמל, נידף ברוח
5
סיפור בהמשכים
שתיקה רועמת. פרק י"ג
י"ח באדר ב תשע"א (24/03/2011)
-היא-
"הי, מוריה," חיוכו התרחב. "מה את עושה פה?"
"מה אני עושה פה? לי יש חופש! מה אתה עושה פה?"
ליאור הישיר מבט אל הים. "באתי הנה כדי לברוח," נאנח.
בניגוד לרצונה, מוריה הסתקרנה. "לברוח מ..?"
ליאור העיף בה מבט קצר, כתוהה על קנקנה. אז התיישב על החול, מסמן לה לעשות כמוהו.
מוריה התיישבה לידו, חולצת את נעליה וטומנת את כפות רגליה בחול הקריר.
במשך כמה שניות הם ישבו בשקט, מביטים
"הי, מוריה," חיוכו התרחב. "מה את עושה פה?"
"מה אני עושה פה? לי יש חופש! מה אתה עושה פה?"
ליאור הישיר מבט אל הים. "באתי הנה כדי לברוח," נאנח.
בניגוד לרצונה, מוריה הסתקרנה. "לברוח מ..?"
ליאור העיף בה מבט קצר, כתוהה על קנקנה. אז התיישב על החול, מסמן לה לעשות כמוהו.
מוריה התיישבה לידו, חולצת את נעליה וטומנת את כפות רגליה בחול הקריר.
במשך כמה שניות הם ישבו בשקט, מביטים
45
קטע
יומן מסע [4]
ז' בכסלו תשע"א (14/11/2010)
יער של אבן
נח תחת עלווה ירוקה
מתחמק מעדשת המצלמה
המכוונת לפקס את תוכו
נע, כחותם
קשר שבשתיקה
עם זה הנכנס אל תוך תוכו
ועוצם את עיניו
ופוקח את לבו.
ומחפש את עצמו
נח תחת עלווה ירוקה
מתחמק מעדשת המצלמה
המכוונת לפקס את תוכו
נע, כחותם
קשר שבשתיקה
עם זה הנכנס אל תוך תוכו
ועוצם את עיניו
ופוקח את לבו.
ומחפש את עצמו
4
קטע
יומן מסע [2]
ה' באלול תש"ע (15/08/2010)
חבורת יהודיות עומדת בבית כנסת שומם.
חצאיות מטאטאות רצפה מאובקת
שכבר שנים לא לוטפה ברחשי תפילות
ופתאום בקול דממה דקה
תפילה לעני. כי יעטוף
ולפני ה'...
ואני עומדת ומתפללת
להצליח.
להתפלל
חצאיות מטאטאות רצפה מאובקת
שכבר שנים לא לוטפה ברחשי תפילות
ופתאום בקול דממה דקה
תפילה לעני. כי יעטוף
ולפני ה'...
ואני עומדת ומתפללת
להצליח.
להתפלל
6
קטע
אושר
ט"ו באייר תש"ע (29/04/2010)
בפעם ראשונה מאז שאני זוכרת את עצמי, כל החושים שלי מאותתים לי דבר אחד.
העיניים אומרות אפור וכחול וחום בהיר. יופי אינסוף שמתמזג בקו האופק.
האזניים אומרות מים. עליונים ותחתונים מתערבבים, ולרגע גם אני
לא ממש יודעת איפה אני.
האף אומר לי מלח.
השפתיים טועמות את המלח הזה, מלח יבש ומלח רטוב מתערבבים.
הלחיים מרגישות סטירות עזות, רוח קדם שחוטפת את מילותיי משפתיי.
כשאמרתי שאני
העיניים אומרות אפור וכחול וחום בהיר. יופי אינסוף שמתמזג בקו האופק.
האזניים אומרות מים. עליונים ותחתונים מתערבבים, ולרגע גם אני
לא ממש יודעת איפה אני.
האף אומר לי מלח.
השפתיים טועמות את המלח הזה, מלח יבש ומלח רטוב מתערבבים.
הלחיים מרגישות סטירות עזות, רוח קדם שחוטפת את מילותיי משפתיי.
כשאמרתי שאני
4
סיפור בהמשכים
שתיקה רועמת. פרק ט'
ט' בטבת תש"ע (26/12/2009)
-היא-
"דחה אדמון, בצל צלמון, הקם לנו רועה שבעה, דחה אדמון- אדמון בצל צלמון- צלמון-" מנחם ניסה להצחיק.
"הקם לנו רועה שב-עה!!" יהושע מתח את המילה האחרונה, מעצבן כהרגלו.
מוריה, מנחם ויהושע התכוונו לקום מכיסאותיהם, אך יעל מנעה זאת מהם.
"עכשיו 'מי ימלל'!" הכריזה.
"מחר."
"עכשיו!!" היא התחילה לשיר. "מי ימלל גבורות ישראל אותם מי ימנה- למה אתם לא שרים?"
"לא כדאי שנשיר," מוריה ליטפה
"דחה אדמון, בצל צלמון, הקם לנו רועה שבעה, דחה אדמון- אדמון בצל צלמון- צלמון-" מנחם ניסה להצחיק.
"הקם לנו רועה שב-עה!!" יהושע מתח את המילה האחרונה, מעצבן כהרגלו.
מוריה, מנחם ויהושע התכוונו לקום מכיסאותיהם, אך יעל מנעה זאת מהם.
"עכשיו 'מי ימלל'!" הכריזה.
"מחר."
"עכשיו!!" היא התחילה לשיר. "מי ימלל גבורות ישראל אותם מי ימנה- למה אתם לא שרים?"
"לא כדאי שנשיר," מוריה ליטפה
14
סיפור בהמשכים
שתיקה רועמת. פרק ז'
כ"ז בחשון תש"ע (14/11/2009)
תופים!!
-הוא-
"אני רוצה ללכת למקום אחר,
רוצה ללכת, רוצה לדבר
ולשיר את השיר שמסמל
את הפרידה הזו
עד שהדמעה תעלם..."
הגיטרות רעמו בחלל המרתף.
"אני ששתקתי, לא אמרתי מילה-"
"משלים את המילים החסרות, מילה אחר מילה..."
"חשבתי אחרת, לכאן או לכאן,"
"מילה שנשמרת, תיכתב באותו משפט עימן..."
אופק הוריד את ראשו אל הגיטרה, מנסה להתחמק ממבטיו של מורן שקדחו חורים בפניו.
-הוא-
"אני רוצה ללכת למקום אחר,
רוצה ללכת, רוצה לדבר
ולשיר את השיר שמסמל
את הפרידה הזו
עד שהדמעה תעלם..."
הגיטרות רעמו בחלל המרתף.
"אני ששתקתי, לא אמרתי מילה-"
"משלים את המילים החסרות, מילה אחר מילה..."
"חשבתי אחרת, לכאן או לכאן,"
"מילה שנשמרת, תיכתב באותו משפט עימן..."
אופק הוריד את ראשו אל הגיטרה, מנסה להתחמק ממבטיו של מורן שקדחו חורים בפניו.
13
סיפור בהמשכים
שתיקה רועמת. פרק ה'
ט"ו באלול תשס"ט (04/09/2009)
במקרה שמישהו לא שם לב, התחלתי ללמוד. אתם יכולים להציק על הפרקים הבאים כמה שאתם רוצים, אני לא אשים עליכם. סתאאם.. מקווה שלא ייקח יותר מדי זמן בין פרק לפרק!!
-היא-
"בואי, תיכנסי," הדס פתחה את הדלת לרווחה. "טוב שהגעת! אני מחכה לך כבר שנים, איפה היית?"
"אחים שלי עשו שטויות במטבח, והייתי צריכה לנקות אחריהם, אל תשאלי," מוריה עקפה את הדס ונכנסה למטבח. "הי, מאור," טפחה על כתפה של חברתה שכבר
-היא-
"בואי, תיכנסי," הדס פתחה את הדלת לרווחה. "טוב שהגעת! אני מחכה לך כבר שנים, איפה היית?"
"אחים שלי עשו שטויות במטבח, והייתי צריכה לנקות אחריהם, אל תשאלי," מוריה עקפה את הדס ונכנסה למטבח. "הי, מאור," טפחה על כתפה של חברתה שכבר
20
סיפור בהמשכים
שתיקה רועמת. פרק ב'
י"ט באב תשס"ט (09/08/2009)
-הוא-
"איפה היית?" אביו מקבל את פניו במבט כעוס.
"הסתובבתי." הוא פונה לכיוון חדרו, מקווה למפלט.
"איפה הסתובבת? עם מי?"
"אבא, אל תהיה פולני, טוב? רד ממני כבר. הסתובבתי לבד." לא ממש התחמקות אלגנטית.
"מה אתה מחזיק? זו לא הגיטרה ההיא שוב, נכון? הקלאסית הזולה ההיא?"
"אבא, היא עלתה לי שמונה מאות שקל."
"והחשמלית עלתה יותר מאלף חמש מאות! אז מה?"
"אז היא לא זולה." הוא מדבר בשקט,
"איפה היית?" אביו מקבל את פניו במבט כעוס.
"הסתובבתי." הוא פונה לכיוון חדרו, מקווה למפלט.
"איפה הסתובבת? עם מי?"
"אבא, אל תהיה פולני, טוב? רד ממני כבר. הסתובבתי לבד." לא ממש התחמקות אלגנטית.
"מה אתה מחזיק? זו לא הגיטרה ההיא שוב, נכון? הקלאסית הזולה ההיא?"
"אבא, היא עלתה לי שמונה מאות שקל."
"והחשמלית עלתה יותר מאלף חמש מאות! אז מה?"
"אז היא לא זולה." הוא מדבר בשקט,
15
שירה
מופנה מעימך [זמני]
כ"ה בתמוז תשס"ט (17/07/2009)
שֶׁמֶשׁ בּוֹעֶרֶת
פּוֹנָה אֶל הַיָּם
מַיִם עוֹלִים
בָּאֵשׁ
גְּלִימָה לְבָנָה
מִתְעַטֵּף בִּשְׁתִיקָה
דִּמְעָה.
צוֹנַחַת
מַבָּט מוּפְנֵה מְעִימֶךְ
כִּי פָנָה הַיּוֹם.
פּוֹנָה אֶל הַיָּם
מַיִם עוֹלִים
בָּאֵשׁ
גְּלִימָה לְבָנָה
מִתְעַטֵּף בִּשְׁתִיקָה
דִּמְעָה.
צוֹנַחַת
מַבָּט מוּפְנֵה מְעִימֶךְ
כִּי פָנָה הַיּוֹם.
6
שירה
אמרי לא לאהבה
כ"ט בסיון תשס"ט (21/06/2009)
הוא לא אוהב,
הוא כמו זאב
אורב לך בחדרי הלב
הוא לא לוטף,
הוא לא שומר
הוא לא דובר אמת.
אמרי לא לאהבה, ילדה
כי אהבה אמיתית כבר אינה
ומי שאומרים: אהבי, שכחי
סופם שיטעמו טעמה
זה לא נכון
ואין כאן רגש
הגוף הוא ששולט
ואין לו לב,
ואין לו שכל
הוא גבר, באמת
אמרי לא לאהבה, ילדה
כי אהבה אמיתית כבר אינה
ומי שאומרים: אהבי, שכחי
סופם
הוא כמו זאב
אורב לך בחדרי הלב
הוא לא לוטף,
הוא לא שומר
הוא לא דובר אמת.
אמרי לא לאהבה, ילדה
כי אהבה אמיתית כבר אינה
ומי שאומרים: אהבי, שכחי
סופם שיטעמו טעמה
זה לא נכון
ואין כאן רגש
הגוף הוא ששולט
ואין לו לב,
ואין לו שכל
הוא גבר, באמת
אמרי לא לאהבה, ילדה
כי אהבה אמיתית כבר אינה
ומי שאומרים: אהבי, שכחי
סופם
12
שירה
שמיים עמוקים
ד' בסיון תשס"ט (27/05/2009)
הפחד שעד עתה אחז במיתרי ליבך
משחרר את מגעו המצמית מגופך
כנפיך חופשיות לעוף ולדאות
עכשיו אתה חופשי לחיות
ואלו ימים ארוכים, כשהשמיים עמוקים
באוויר אתה תלוי בין שבעת הרקיעים
השמש הנוצצת כבר לא שורפת את גבך
בפעם הראשונה, אתה מאושר לבדך
פרוש כנף, עמוד אל מול הרוח
הפקר את כל מה שנכון ובטוח
אתה יכול להתמתח ולגעת בשמיים
תזכור תמיד, שיש לך כנפיים
משחרר את מגעו המצמית מגופך
כנפיך חופשיות לעוף ולדאות
עכשיו אתה חופשי לחיות
ואלו ימים ארוכים, כשהשמיים עמוקים
באוויר אתה תלוי בין שבעת הרקיעים
השמש הנוצצת כבר לא שורפת את גבך
בפעם הראשונה, אתה מאושר לבדך
פרוש כנף, עמוד אל מול הרוח
הפקר את כל מה שנכון ובטוח
אתה יכול להתמתח ולגעת בשמיים
תזכור תמיד, שיש לך כנפיים
4
שירה
אפשר לראות.
י"ח בניסן תשס"ט (12/04/2009)
מבעד לחלונות הראוה שלי אפשר לראות
עיניים יבשות
ומבטן העז ניצת באור שקיעה.
מעבר לפנסי הרחוב שלי אפשר לראות
שפתיים נוגות
ותפילתן נישאת הרחק עם הזריחה.
מעבר לאספלט השחור של נשמתי
מעבר לספסלי האוהבים הכואבים
מעבר לאמת המרירה שצצה. עכשיו
אפשר לראות.
אותי.
עיניים יבשות
ומבטן העז ניצת באור שקיעה.
מעבר לפנסי הרחוב שלי אפשר לראות
שפתיים נוגות
ותפילתן נישאת הרחק עם הזריחה.
מעבר לאספלט השחור של נשמתי
מעבר לספסלי האוהבים הכואבים
מעבר לאמת המרירה שצצה. עכשיו
אפשר לראות.
אותי.
6
שירה
סנריו- ניתוק.
ד' בניסן תשס"ט (29/03/2009)
בְּנִבְכֵי נַפְשִׁי
מִתְחוֹלֶלֶת סְעָרָה-
חוֹרֶף מִתְפַּשֵּׁט.
מִתְחוֹלֶלֶת סְעָרָה-
חוֹרֶף מִתְפַּשֵּׁט.
9
קטע
(*החיים זורמים)
כ"ה באדר תשס"ט (21/03/2009)
החיים זורמים,
נהרות של שגרה שחולפים בינינו
מבלי שנרגיש.
האמת, חותכת ואכזרית, כהרגלה
בקודש,
כבר נשכחה מאחור.
מבחינתך.
יום אחד,
לא נפחד להגיד את שאיננו יכולים לומר כעת
ודבר לא יהיה עוד זמני.
העתיד עוד פרוש לפנינו
ובינתיים
סופרים את הימים.
נהרות של שגרה שחולפים בינינו
מבלי שנרגיש.
האמת, חותכת ואכזרית, כהרגלה
בקודש,
כבר נשכחה מאחור.
מבחינתך.
יום אחד,
לא נפחד להגיד את שאיננו יכולים לומר כעת
ודבר לא יהיה עוד זמני.
העתיד עוד פרוש לפנינו
ובינתיים
סופרים את הימים.
6
סיפור קצר
בת שמש ובן ירח
ג' באדר תשס"ט (27/02/2009)
כן, אני יודעת שאני נרקיסיסטית. אבל היתה לי מוזה.:)
בראשית הזמן, ותהי השמש ויהי הירח.
ותאהב השמש את הירח אהבה רבה, יען כי אחיות היו.
ותיצור לה כוכבים להאיר לילותיה, ותתנם לה.
והירח לא אהבה את השמש, כי קינאה בממשלת היום הפורחת ובאחותה המושלת שם.
ותיקח הכוכבים אשר יצרה לה אחותה, ותרקעם בשמי הלילה הכהים, ותתנחם מעט.
ותשב ותבך כל הימים על ממשלתה החשוכה,
והשמש שׂחקה ומשלה בממשלת
בראשית הזמן, ותהי השמש ויהי הירח.
ותאהב השמש את הירח אהבה רבה, יען כי אחיות היו.
ותיצור לה כוכבים להאיר לילותיה, ותתנם לה.
והירח לא אהבה את השמש, כי קינאה בממשלת היום הפורחת ובאחותה המושלת שם.
ותיקח הכוכבים אשר יצרה לה אחותה, ותרקעם בשמי הלילה הכהים, ותתנחם מעט.
ותשב ותבך כל הימים על ממשלתה החשוכה,
והשמש שׂחקה ומשלה בממשלת
7
בת שמש
זה מין רגע כזה של תמימות
בוסרות בשלה של
רגעים מתוקים ש
פותחים לי פסוקיות.
אין בי ממש
אין בי, ואף לא בך
מעין רצון חמוץ מתקתק
לחזור להתחלה.
זוהי תחילתו של סוף
סיפור בחרוזים.
אולי
שיר לפי פרקים
עימודים מדוייקים
כמונו יחד לבד.
[היא בת שמונה עשרה
צעירה מכדי לדעת מה נשיקה כמו זו אמורה לסמל
אך שפתיה, הן לא היו זרות למגע
היא אהבה את זה יותר מדי
ובבקשה, אל תיתן לזה להיות אהבה
או האם אנו יכולים לקבל מספיק?
עיירת הקולג' הזו קטנה מדי עבור שנינו.
אז אנחנו בורחים,
נארוז את התיקים ונתפוס את הרכבת הראשונה
אנחנו בורחים מכאן לכל הרוחות,
המקום הזה יכול להישרף בשביל כל מה שאכפת לנו ממנו]
תגובות:
מסר ליוצר | שיחה עם היוצר
שירה
[*]
י"ט באלול תשע"א (18/09/2011)
אני והשטן הולכים יד ביד
אני מחזיקה דובי פרוותי, אולי נקנה גם ברד
נעלה ביחד על רכבת ההרים, נצרח עד הצטרדות
נעים שיש מישהו שחולק איתך זהות
אני והאהבה ברוגז. כבר שנים
היא תמיד לוקחת לי ת'חברים ונותנת לאחרים
אני שונאת אותה- אנחנו לא מדברות
היא משאירה אותי לבד בשעות חשוכות
אני והטירוף חברים ותיקים.
אנחנו פשוט יושבים. ושותקים.
אני מחזיקה דובי פרוותי, אולי נקנה גם ברד
נעלה ביחד על רכבת ההרים, נצרח עד הצטרדות
נעים שיש מישהו שחולק איתך זהות
אני והאהבה ברוגז. כבר שנים
היא תמיד לוקחת לי ת'חברים ונותנת לאחרים
אני שונאת אותה- אנחנו לא מדברות
היא משאירה אותי לבד בשעות חשוכות
אני והטירוף חברים ותיקים.
אנחנו פשוט יושבים. ושותקים.
11
שירה
[*]
כ"ד באב תשע"א (24/08/2011)
עוטף את עצמי בשקר שאין מוצא ממנו
מתענג על כאב מייסר, על מיטת מסמרים
מגע אסור שאין בכוחו להציל
את שאין בכוחי
קירות שרוטים כתמים כחולים
ומי אני בכלל, מי אני בכלל
מיאניבכלל
מתענג על כאב מייסר, על מיטת מסמרים
מגע אסור שאין בכוחו להציל
את שאין בכוחי
קירות שרוטים כתמים כחולים
ומי אני בכלל, מי אני בכלל
מיאניבכלל
18
שירה
[רוני.]
ט"ו בניסן תשע"א (19/04/2011)
לדעת שמחכים למוצא פיך, תולים בך
תקוות, ועיניים מייחלות
ננעצות בלבך כמו
החומות, שמקיפות את
נשמתך
קרועה לגזרים, מרוסקת, מבולבלת,
המומה
ומי בכלל ידע, מי ידע
מי
ידע
[רוני.]
תקוות, ועיניים מייחלות
ננעצות בלבך כמו
החומות, שמקיפות את
נשמתך
קרועה לגזרים, מרוסקת, מבולבלת,
המומה
ומי בכלל ידע, מי ידע
מי
ידע
[רוני.]
5
סיפור בהמשכים
שתיקה רועמת. פרק י"ב
ה' בטבת תשע"א (12/12/2010)
אם כל כך קשה לכם, תקראו הכל מחדש ותדמיינו שזה קורה השנה.. :)
-היא-
"את נורמלית? דאגנו לך!" ברוריה תפסה את מוריה בכתפיה, מנערת אותה.
"אני בסדר, אמא. אני פשוט..." מוריה השתתקה.
"פשוט מה? מי היה הבחור הזה, בכל מקרה?" ברוריה נעצה בה מבט חוקר.
"אני לא יודעת, אמא," מוריה ניסתה לפסוע לכיוון חדרה. "סתם בחור."
"דתי?"
"לא, אמא."
"מה הוא עשה שם?" אמה לא הרפתה.
"אמא! אין
-היא-
"את נורמלית? דאגנו לך!" ברוריה תפסה את מוריה בכתפיה, מנערת אותה.
"אני בסדר, אמא. אני פשוט..." מוריה השתתקה.
"פשוט מה? מי היה הבחור הזה, בכל מקרה?" ברוריה נעצה בה מבט חוקר.
"אני לא יודעת, אמא," מוריה ניסתה לפסוע לכיוון חדרה. "סתם בחור."
"דתי?"
"לא, אמא."
"מה הוא עשה שם?" אמה לא הרפתה.
"אמא! אין
21
קטע
מלחמה
ט"ו בחשון תשע"א (23/10/2010)
אני יושב באותה תנוחה מתורגלת, אוזניי כרויות לשמוע כל רחש ערות.
אני כותב אות אחר אות, מצרף מילה למילה, תופר משפטים בחוט של כסף, רוקם חיים בחוט זהב. מנורה דלוקה מאחוריי, מאירה את החדר באורה הצהוב, החמים, אבל לבי קר וריק, והאור היחיד בו הוא אורו הבודד של הטירוף.
הטירוף. חברי הטוב ביותר שהוא גם אויבי הנורא והבלתי מנוצח.
הטירוף והאהבה, כמו יין ויאנג, רע וטוב, אינם מסוגלים להתקיים אחד בלעדי השני.
אני כותב אות אחר אות, מצרף מילה למילה, תופר משפטים בחוט של כסף, רוקם חיים בחוט זהב. מנורה דלוקה מאחוריי, מאירה את החדר באורה הצהוב, החמים, אבל לבי קר וריק, והאור היחיד בו הוא אורו הבודד של הטירוף.
הטירוף. חברי הטוב ביותר שהוא גם אויבי הנורא והבלתי מנוצח.
הטירוף והאהבה, כמו יין ויאנג, רע וטוב, אינם מסוגלים להתקיים אחד בלעדי השני.
9
שירה
יומן מסע [1]
י"ז באב תש"ע (28/07/2010)
מעבר לענני ערפל
ופיח,
בובה שבורה קורצת זכרונות.
יערות ירוקים מבקשים להסתיר
את מה שהגשם מחה זה מכבר.
פסיעת אדם בודדה
על ארץ אומללה,
מקוללה
נסחפת בבוץ השכחה.
ופיח,
בובה שבורה קורצת זכרונות.
יערות ירוקים מבקשים להסתיר
את מה שהגשם מחה זה מכבר.
פסיעת אדם בודדה
על ארץ אומללה,
מקוללה
נסחפת בבוץ השכחה.
10
סיפור בהמשכים
שתיקה רועמת. פרק י'
ח' בניסן תש"ע (23/03/2010)
-היא-
מוריה הביטה בדמותה שנשקפה אליה, סמוקת פנים ומיוזעת, מהמראה הגדולה, המלוכלכת. לידה, בחורה כהת עור משחה ליפסטיק אדום כהה על שפתיה. מוריה הציצה לכיוונה ונתקלה בזוג עיניים מנצנצות, חודרות. היא השיבה את מבטה אל השתקפותה, נבוכה.
"הי, את," הבחורה אמרה. היה לה קול אלט נעים לאוזן.
"הי," מוריה חייכה אליה דרך המראה.
"את חדשה כאן?" הבחורה סגרה את הליפסטיק. "לא ראיתי אותך כאן אף פעם."
"אני...
מוריה הביטה בדמותה שנשקפה אליה, סמוקת פנים ומיוזעת, מהמראה הגדולה, המלוכלכת. לידה, בחורה כהת עור משחה ליפסטיק אדום כהה על שפתיה. מוריה הציצה לכיוונה ונתקלה בזוג עיניים מנצנצות, חודרות. היא השיבה את מבטה אל השתקפותה, נבוכה.
"הי, את," הבחורה אמרה. היה לה קול אלט נעים לאוזן.
"הי," מוריה חייכה אליה דרך המראה.
"את חדשה כאן?" הבחורה סגרה את הליפסטיק. "לא ראיתי אותך כאן אף פעם."
"אני...
23
שירה
מלה
ט"ו בטבת תש"ע (01/01/2010)
מטאפורה שֶׁשָּׁמַעְתָּ כְּבָר אלף פְּעָמִים
מְקַבֶּלֶת פִּתְאֹם מַשְׁמָעוּת
חֲדָשָׁה
כְּמוֹ לְגַלּוֹת אֶרֶץ לֹא נוֹדַעַת בקפלי תְּמִימוּת
מוקדש לאחד
מְקַבֶּלֶת פִּתְאֹם מַשְׁמָעוּת
חֲדָשָׁה
כְּמוֹ לְגַלּוֹת אֶרֶץ לֹא נוֹדַעַת בקפלי תְּמִימוּת
מוקדש לאחד
14
סיפור בהמשכים
שתיקה רועמת. פרק ו'
כ"ג בתשרי תש"ע (11/10/2009)
לא האמנתם שזה יגיע, נכון? סליחה ושוב סליחה.
מצפה להארות והערות עד אינסוף. :)
-הם-
"שוב את כאן."
מוריה הרימה את ראשה בבהלה. "אתה," היא התנשמה, ליבה מקפץ.
"אני." אופק התיישב לידה, עיניו ספק משועשעות, ספק מבכות. מוריה חייכה אליו לרגע ושבה לבהות בנוף הקודר סביבה.
"ללכת?" אופק הביט בה והבין, באינטואיציה שכל כך חסרה לגברים, כי היא זקוקה לבדידות שבמדבר.
"מה?" מוריה הפנתה
מצפה להארות והערות עד אינסוף. :)
-הם-
"שוב את כאן."
מוריה הרימה את ראשה בבהלה. "אתה," היא התנשמה, ליבה מקפץ.
"אני." אופק התיישב לידה, עיניו ספק משועשעות, ספק מבכות. מוריה חייכה אליו לרגע ושבה לבהות בנוף הקודר סביבה.
"ללכת?" אופק הביט בה והבין, באינטואיציה שכל כך חסרה לגברים, כי היא זקוקה לבדידות שבמדבר.
"מה?" מוריה הפנתה
33
סיפור בהמשכים
שתיקה רועמת. פרק ד'
ג' באלול תשס"ט (23/08/2009)
-הוא-
הוא נוטל לידיו את הגיטרה שלו, החומה והפשוטה. מתיישב על הרצפה החשופה, רגליו משוכלות. החדר חשוך, התריסים מוגפים, ואופק פורט על המיתרים ביד מהססת.
מחפש אחר מגע הלב, לב שקט שישקיט את המיותיי
מחפש אחר מבע עיניים, מבע עיניים שיאמר הכל בשתיקה
מחפש אחר האחת, שתיגע בי בדממה
מבעד לדמעות של פרידה מתוקה.
האם את חסרה אותי, כפי שלבי חסר את שלך?
הגעגוע נוגס בנפשי, מערער יציבותי
האמנם,
הוא נוטל לידיו את הגיטרה שלו, החומה והפשוטה. מתיישב על הרצפה החשופה, רגליו משוכלות. החדר חשוך, התריסים מוגפים, ואופק פורט על המיתרים ביד מהססת.
מחפש אחר מגע הלב, לב שקט שישקיט את המיותיי
מחפש אחר מבע עיניים, מבע עיניים שיאמר הכל בשתיקה
מחפש אחר האחת, שתיגע בי בדממה
מבעד לדמעות של פרידה מתוקה.
האם את חסרה אותי, כפי שלבי חסר את שלך?
הגעגוע נוגס בנפשי, מערער יציבותי
האמנם,
28
סיפור בהמשכים
שתיקה רועמת. פרק א'
ט"ז באב תשס"ט (06/08/2009)
-היא-
היא כבר לא זוכרת כמה פעמים באה לכאן, אל המקום שלה. לבדה.
תמיד לבדה.
ותמיד בעיניים יבשות, ותמיד עם אותו התיק ואותם החפצים בתוכו.
עם תרמיל הגב שלה, זה עם הבלי-גב-אורטופדי, הלא בריא והנוח כל כך. עם החצאית ההיא, הקצרה, והחולצה הגזורה בצווארון ובשוליים, החולצה שפעם היתה לבנה ועכשיו היא חומה. היא כבר לא זוכרת כמה שעות ישבה כאן. שעות על גבי שעות שהצטברו לעשרות, אולי מאות. ימים שלמים.
ובתיק
היא כבר לא זוכרת כמה פעמים באה לכאן, אל המקום שלה. לבדה.
תמיד לבדה.
ותמיד בעיניים יבשות, ותמיד עם אותו התיק ואותם החפצים בתוכו.
עם תרמיל הגב שלה, זה עם הבלי-גב-אורטופדי, הלא בריא והנוח כל כך. עם החצאית ההיא, הקצרה, והחולצה הגזורה בצווארון ובשוליים, החולצה שפעם היתה לבנה ועכשיו היא חומה. היא כבר לא זוכרת כמה שעות ישבה כאן. שעות על גבי שעות שהצטברו לעשרות, אולי מאות. ימים שלמים.
ובתיק
12
קטע
כלום לא היה
כ"ב בתמוז תשס"ט (14/07/2009)
צעדי חרש.
עקיבות נרשמים על חול קריר
לאורו המתכתי של ירח כסוף.
רוח פראית משחקת בשיער מתנופף
לב פועם בהלמות הים.
גאות.
רגשות עולים, זכרונות מציפים.
אל החוף נשטפים
שרידים הרוסים.
זוג דמעות.
עגולות.
נוצצות כירח ממעל,
ונושרות.
צונחות אל החול.
עור יבש.
עור צעיר, רענן
מחייך.
אצבע רושמת בכתב סתרים
והים מצרף את עצמו,
ממלא בדיו
עקיבות נרשמים על חול קריר
לאורו המתכתי של ירח כסוף.
רוח פראית משחקת בשיער מתנופף
לב פועם בהלמות הים.
גאות.
רגשות עולים, זכרונות מציפים.
אל החוף נשטפים
שרידים הרוסים.
זוג דמעות.
עגולות.
נוצצות כירח ממעל,
ונושרות.
צונחות אל החול.
עור יבש.
עור צעיר, רענן
מחייך.
אצבע רושמת בכתב סתרים
והים מצרף את עצמו,
ממלא בדיו
8
שירה
תחת כיפת הזכוכית
כ"ט בסיון תשס"ט (21/06/2009)
את האדישות במבטך
אי אפשר היה עוד להסתיר.
הרמתי את ראשי אל הכאב בעיניך
ונקרעתי.
קורי עכביש נקרעים
רסיסי בדולח מנותצים
חיצי כסף חודרים
לנשמה מיוסרת אחת.
חלומות מתעופפים
ערים קורסות
עיניים מבקשות
ייסורים.
כמה אדישות במבטך,
כמה עמוקה התהום בעיניך,
כמה יפה הוא העלה האחרון
של הורד.
[תחת כיפת הזכוכית]
אי אפשר היה עוד להסתיר.
הרמתי את ראשי אל הכאב בעיניך
ונקרעתי.
קורי עכביש נקרעים
רסיסי בדולח מנותצים
חיצי כסף חודרים
לנשמה מיוסרת אחת.
חלומות מתעופפים
ערים קורסות
עיניים מבקשות
ייסורים.
כמה אדישות במבטך,
כמה עמוקה התהום בעיניך,
כמה יפה הוא העלה האחרון
של הורד.
[תחת כיפת הזכוכית]
18
שירה
את.
ו' באייר תשס"ט (30/04/2009)
את, שאהבת
ונפגעת,
את, שנשבעת
ונפצעת,
את שנרמסת והושפלת עד עפר.
את, שנֵאֵהַבְתְ
ועזבת,
את, שהבנת
וכאבת.
את, שצמחת מתוך הכאב והשברים,
את, שחיברת את עצמך ושברת אחרים
את, שאוהבת לאהוב ושונאת להתאהב
את, שעינייך מסתירות את הנאמר בלב.
את, ששמלה לבנה היום עוטפת גופך
שחיוך של סליחה משתקף בפנייך
את, אהבי,
את חייך.
ונפגעת,
את, שנשבעת
ונפצעת,
את שנרמסת והושפלת עד עפר.
את, שנֵאֵהַבְתְ
ועזבת,
את, שהבנת
וכאבת.
את, שצמחת מתוך הכאב והשברים,
את, שחיברת את עצמך ושברת אחרים
את, שאוהבת לאהוב ושונאת להתאהב
את, שעינייך מסתירות את הנאמר בלב.
את, ששמלה לבנה היום עוטפת גופך
שחיוך של סליחה משתקף בפנייך
את, אהבי,
את חייך.
6
שירה
הדלת פתוחה
י"א בניסן תשס"ט (05/04/2009)
הדלת פתוחה
פעם ראשונה
עכשיו, עכשיו זה הזמן לרוץ לקראתה
לכרוע ברך, להרכין את הראש
עכשיו זה הזמן לרוץ לקראתה
הביטו, האבק מתנער מהפינות
גם לו נמאס לרבוץ ולבהות
עכשיו זה הזמן, זו האמת
זה אתה
וזו את
זה כולכם.
פרחים נפרשים למול עיניים מופתעות
חייכו, כי זהו הקץ לצרות
זהו הזמן לניקיון, הפנימי לפחות
זהו הזמן בו קמות אגדות.
צאו, בצעד קל וראש מורם
צאו,
פעם ראשונה
עכשיו, עכשיו זה הזמן לרוץ לקראתה
לכרוע ברך, להרכין את הראש
עכשיו זה הזמן לרוץ לקראתה
הביטו, האבק מתנער מהפינות
גם לו נמאס לרבוץ ולבהות
עכשיו זה הזמן, זו האמת
זה אתה
וזו את
זה כולכם.
פרחים נפרשים למול עיניים מופתעות
חייכו, כי זהו הקץ לצרות
זהו הזמן לניקיון, הפנימי לפחות
זהו הזמן בו קמות אגדות.
צאו, בצעד קל וראש מורם
צאו,
6
שירה
כלואה.
כ"ו באדר תשס"ט (22/03/2009)
אני כלואה.
כלואה בתוך עצמי.
ואין דלתות מאחוריי,
ואין פתחי מילוט.
אני כלואה
עד שאאבד עצמי
לדעת.
כלואה.
מעולם לא הייתי
כה משוחררת.
מכל מגבלות החברה.
כלואה
עד שאבחין בין טוב ורע.
עד שאוכל מתפוח האמת.
עד שאטעם טעמו של חטא.
אני, עם עצמי
ולא יוצאת.
כלואה בתוך עצמי.
ואין דלתות מאחוריי,
ואין פתחי מילוט.
אני כלואה
עד שאאבד עצמי
לדעת.
כלואה.
מעולם לא הייתי
כה משוחררת.
מכל מגבלות החברה.
כלואה
עד שאבחין בין טוב ורע.
עד שאוכל מתפוח האמת.
עד שאטעם טעמו של חטא.
אני, עם עצמי
ולא יוצאת.
2
שירה
רק משחק
כ' באדר תשס"ט (16/03/2009)
אני משחקת בלפרום קשרים,
בחיי האנשים.
רק משחק.
ובכל זאת
כמה הם מתעצבים
כשאיני מצליחה.
אני משחקת בלפרום קשרים,
בנפשות האנשים.
רק משחק.
ועדיין
כמה הם שונאים
כשהקשר רק מתהדק.
אני משחקת בלפרום קשרים,
ברגשות האנשים.
רק משחק.
ולמרות זאת
כמה הם כואבים,
כשהרגש מתפרק.
אני משחקת בלקשור קשרים,
בלבבות האנשים.
וזה לא סתם משחק.
וכמה
בחיי האנשים.
רק משחק.
ובכל זאת
כמה הם מתעצבים
כשאיני מצליחה.
אני משחקת בלפרום קשרים,
בנפשות האנשים.
רק משחק.
ועדיין
כמה הם שונאים
כשהקשר רק מתהדק.
אני משחקת בלפרום קשרים,
ברגשות האנשים.
רק משחק.
ולמרות זאת
כמה הם כואבים,
כשהרגש מתפרק.
אני משחקת בלקשור קשרים,
בלבבות האנשים.
וזה לא סתם משחק.
וכמה
8
שירה
אפרוש כנפיי
כ"ח בשבט תשס"ט (22/02/2009)
מדהים כמה דברים נעשים רלוונטים אחרי חצי שנה, הלא כן?
יום אחד אולי אפרוש כנפיי,
לדאות במרחבי רקיע אינסוף של אמת.
בשמש החמה שתזרח על גבי,
ברוח הקלה שתישא אותי.
יום אחד אולי אפרוש כנפיי,
לצלול אל אדמת הטוב והיופי.
בשמש הרכה שתלטף מרחוק,
ברוח העזה שעוטפת סביב.
יום אחד אולי אפרוש כנפיי,
לנסוק אל עולמות האהבה המתוקה.
בשמש הלאה שתשקע בשבילי,
ברוח האכזרית שתקרע
יום אחד אולי אפרוש כנפיי,
לדאות במרחבי רקיע אינסוף של אמת.
בשמש החמה שתזרח על גבי,
ברוח הקלה שתישא אותי.
יום אחד אולי אפרוש כנפיי,
לצלול אל אדמת הטוב והיופי.
בשמש הרכה שתלטף מרחוק,
ברוח העזה שעוטפת סביב.
יום אחד אולי אפרוש כנפיי,
לנסוק אל עולמות האהבה המתוקה.
בשמש הלאה שתשקע בשבילי,
ברוח האכזרית שתקרע
5