פסיפס אתר יצירה





שירה

ויהי בנסוע.

מאת הדובדבן שבקצפת
כ' באייר תשע"ז (16/05/2017)
בְּמוֹצָאֵי שַׁבָּת, אֲנִי
מְקַפֶּלֶת אֶת הַבַּדִּים וּמַכְנִיסָה
לָאָרוֹן,
וְנִפְרֶדֶת מִכָּל הַפְּרָטִים שֶׁל הַשֶּׁטַח
הַזֶּה:
הַתְּמוּנָה שֶׁל הַצַּדִּיק
וְהַקּוֹל שֶׁל הַשָּׁכֵן שֶׁעוֹשֶׂה הַבְדָּלָה
וְטַס הַכֶּסֶף שֶׁעָלָיו קִבַּלְתִּי אוֹתִי.
וְנוֹסַעַת.
המשך...
3  
שירה

תופסת גובה.

מאת הדובדבן שבקצפת
ט"ו בשבט תשע"ז (11/02/2017)
תמיד אתה מנסה
לתפוס אותי לעולם
לא תצליח.
אני נופלת
מדי, חמקמקה,
בלתי נתפסת, לא
נאחזת בכלום.
בוא נשחק
תופסת גובה:
אדמה ושמים.
המשך...
0  
שירה

פצעים.

מאת הדובדבן שבקצפת
ט"ו בשבט תשע"ז (11/02/2017)
שוב השמש פוצעת
חוטים של לילה פרום.
אני אורגת אותי לאט לאט
אל תוך היום,
מושכת שק פחמים
שתי וערב:
את שמלת השבת שלי
ינקה כבר הירח הבא.
המשך...
0  
שירה

סולו תופים.

מאת הדובדבן שבקצפת
כ"א בתמוז תשע"ו (27/07/2016)
בלב המוזיקה
אנחנו
מקפצים על עור התוף
מנסים
להתעופף,
לגעת אולי
בשמים.

אנחנו
כמו סולו תופים:
רודפים
אחד אחרי השני
בקצב אפריקני מוזר
לעולם לא נוגעים.
לא נוגעים.

אלוהים, לו רק
היה
שומע
מעיף מבט---
המשך...
2  
שירה

נשיפות.

מאת הדובדבן שבקצפת
כ"ב באייר תשע"ו (30/05/2016)
"במקרה של חנק מגוף זר, יש לבצע דחיקות ברום הבטן..." (קורס מד"א)
לֵב זָר
מְמַלֵּא אוֹתִי אַט אַט,
וְשִׁבְרֵי אֱנוֹשׁ חוֹרְטִים בִּבְשָׂרִי.
רַק לִבִּי שֶׁלִּי נֶחְנָק, מְרֻחָק וְעָמוּם,
דּוֹחֵק בְּחַזִי:
לִנְשֹׁם, לִנְשֹׁם---

אֲבָל מֵעֵבֶר לַגּוּף הַזָּר,
מִי כָּמוֹנִי יוֹדֵעַ -
הַנְּשִׁימוֹת אֵינָן
אֶלָּא תְּנוּעָה מְהִירָה
שֶׁל שְׁאִיפָה וּנְשִיפָה,
המשך...
2  
שירה

עורו ישנים משנתכם!

מאת הדובדבן שבקצפת
כ"ה באייר תשע"ה (14/05/2015)
בן אדם,
מה לך נרדם?!
ראה, שמים וים
בקו נעלם.
ורסיסים מהים
ורסיסי לבנה שנפלו-
ואינם.
מה לך, בן אדם?
(דם
חם
בידם)
והלב-
עוד לא נדם,
רק-
כמעט...
קום, נרדם!
המשך...
4  
שירה

הוי ארצי, מולדתי...

מאת הדובדבן שבקצפת
ה' באייר תשע"ה (24/04/2015)
עוֹד לֹא בָּא אוֹר הַבֹּקֶר.

אֵיכָה
אִנְסוּ אֶת אַרְצִי
וַיִּתְעַלְּלוּ-בָהּ
וַיבַתְּרוּהָ
וַינַתְּחוּהָ
וַישַׁלְּחוּ בְּכָל גְּבוּל יִשְׂרָאֵל
בְּנֵי בְּלִיַּעַל.

וַאֹמַר אֵלֶיהָ: קוּמִי וְנֵלֵכָה.
וְאֵין עוֹנֶה.
אֵיכָה נִהְיְתָה הָרָעָה הַזֹּאת?
כִּי נְבֵלָה נֶעֶשְׂתָה בְּיִשְׂרָאֵל.

וַיוֹסִיפוּ לַעֲרֹךְ מִלְחָמָה
כְּפַעַם בְּפַעַם.
וַיַשְׁחִיתוּ
וַיִּפְנוּ
המשך...
2  
שירה

אולי אחרי החגים.

מאת הדובדבן שבקצפת
י"ח בשבט תשע"ה (07/02/2015)
אולי אחרי החגים
יהיה לנו אומץ לעצור
אולי עוד יקרה לנו נס
לפני שהסתיו יעבור

אולי אחרי החגים
יהיה לנו אומץ לבכות
אולי נתפור לבבות קרועים
בחוט שזור מדמעות

אולי אחרי החגים
יהיה לנו אומץ להחליט
אולי נפקח את עינינו
ונלמד סוף סוף להביט

אולי אחרי החגים
יהיה לנו אומץ לקפוץ
אולי נשאיר מאחורינו
קליפות של אבק ושל בוץ

אולי
המשך...
2  
שירה

[ללא שם]

מאת הדובדבן שבקצפת
ד' בתשרי תשע"ה (28/09/2014)
זכרתי רק לחישתך האחרונה
עם רוח של ערב,
והדיה המצלצלים.

המילים שאז זרמו בנהר המחשבות אל האבדון
חזרו בכוחות אחרונים
והצליפו בי כשוט
והביאו מזור לליבי.
המשך...
0  
שירה

בלי שם.

מאת הדובדבן שבקצפת
א' בתמוז תשע"ד (29/06/2014)
שמש שוקעת,
מחשיכה את הרציף
ואת כתונת הפסים
הנצבעת ארגמן.
וקרונות חתומים
(מרכבות להבה, סוסי אש
עולים בסערה השמימה)
נעלמים מעבר לאופק
נושאים לאי שם את צלם האנוש
לוקחים את כל שנותר לי.
כאבתי. פחדתי.
ציפיתי. ייחלתי. קיוויתי.
האמנתי.
ואהבתי, אהבתי כל כך.
ולא עוד.
לא נותר בי דבר
לא תוכלו להסתכל בקנקן,
הוא שבור.
ותוכנו ניגר על אדמה ארורה
צובע
המשך...
0  
שירה

[ללא שם]

מאת הדובדבן שבקצפת
ז' בטבת תשע"ד (10/12/2013)
עיניה - כוכבים, רסיסי לבנה
(דמעותיה - כל אחת יהלום)
משי רך וגולש - שערה
הכל בה נדמה כמו חלום

תכולות ועמוקות כים הן עיניו
שערו דרך קבע פרוע
גולשת קווצה בהירה על פניו
ולבושו תמיד קצת קרוע

וכששניהם יחד מנגנים
שרים איתם גם מלאכים
וקולותיהם נישאים כפעמונים
על כנפי הרוח...

אצבעותיה פורטות ברכות על הנבל
והוא מנגן בכינור
קולו פעמון
המשך...
3  
שירה

שקיעות

מאת הדובדבן שבקצפת
ט' בכסלו תשע"ד (12/11/2013)
קרעי עננים של אש ושל דם
עת השמש נושקת לים
ויושבת נערה על סלע, שקועה במחשבות
ומניחה לרוח הנושבת לפרוע שערות

קרעי עננים של אש ושל דם
עת השמש נושקת לים
ועומד בחור איתן בידיים פשוטות, עיניו עצומות
ומניח לרוח הנושבת לעבור בין האצבעות

קרעי עננים של אש ושל דם
עת השמש נושקת לים
והוא פוקח עיניו והיא נושאת מבטה
ומצטלבות עיניהם ונעצרת נשימתה --

קרעי
המשך...
6  
שירה

השתקפות.

מאת הדובדבן שבקצפת
ז' באייר תשע"ז (03/05/2017)
כל מה שאתה
מפחד ממנו, ילד -
רק כי אתה
לא יודע:
אין מפלצות מתחת למיטה.
כשאתה מחבק את
עצמך
אתה לומד בדרך
הכי טובה שיש:
אין מפלצות מתחת למיטה.
רק בחריצי כפות
הידיים.
המשך...
2  
שירה

מראית אין.

מאת הדובדבן שבקצפת
א' באלול תשע"ו (04/09/2016)
המלך הוא
יוצא לשדה,
ישן בשטח:
גם לו הרסו את הבית לפני
יותר מדי זמן.
גם הוא רוצה לנוח אחרי
מלחמות ההתשה האלה -
מסתתר תחת עץ
משמש מעשה ידיו,
עוצם עיניים כבדות
כמוני
נרדם בשמירה:
נותן הזדמנות להתגנב
קרוב קרוב
אולי
למראית אין.


לחישת ילדים תעירנו:
הביטו, המלך בשדה---
המשך...
4  
שירה

חזון העצמות היבשות.

מאת הדובדבן שבקצפת
כ"א בתמוז תשע"ו (27/07/2016)
תָּמִיד אֲנַחְנוּ
מִסְתּוֹבְבִים
סָבִיב, סָבִיב
תְהוֹם מְלֵאָה
בְּאַלְפֵי עֲצָמוֹת
יְבֵשׁוֹת.

גַּם אֲנַחְנוּ
יְבֵשִׁים
כְּמוֹתָן:
לֹא נוֹתְרָה בָּנוּ
טִפַּת
מַיִם.
רַק אֵשׁ, אֵשׁ, אֵשׁ.

מָחָר אוּלַי
תִּחְיֶנָה הָעֲצָמוֹת הָאֵלֶּה,
נִקְרֹם עוֹר וְגִידִים,
נִהְיֶה בָּשָׂר וְדָם,
נִהְיֶה כְּכָל הָאָדָם.
המשך...
5  
שירה

"ואתה עתיד ליטלה..."

מאת הדובדבן שבקצפת
כ"ג בסיון תשע"ו (29/06/2016)
לתוך שקיות שחורות, אתה
גורף מהשולחן
כמו צעצועים
הר
של נשמות אבודות,
כבדות כעופרת.
הן מתנגשות זו בזו בפנים,
נוקשות
כמו פרסות סוסים
על אספלט.

אתה ניגש לארון,
מסובב את המפתח,
ודוחף פנימה את כל השקיות.

קיר של אוויר
מפריד בינינו,
ורק הוא מונע ממני לצעוק
לך
לקחת
גם את שלי.
המשך...
12  
שירה

הוֹצִיאוּהָ וְתִשָּׂרֵף.

מאת הדובדבן שבקצפת
כ"ב באייר תשע"ו (30/05/2016)
"אמרתי אעלה בתמר אחזה בסנסיניו..." (שיר השירים ז', ט')

הֲרֵי אֲנִי לְפָנֶיךָ כִּכְלִי מָלֵא
וְהַבּוּשָׁה, הוֹ, הַבּוּשָׁה
לוֹחֶשֶׁת בַּלָּאט
הַכֵּר נָא, לְמִי הַחוֹתֶמֶת וְהַמַּטֶּה?

הִנֵּה כִּבְשַׁן הָאֵשׁ הַזּוֹרֵחַ
וְלַהֲבוֹתָיו הַלוׂטְפוׂת
קוֹרְאִים לִי לָשׁוּב
לְהִשָּׂרֵף,
לְהַקְשׁוֹת שׁוּב אֶת הַלֵּב
כְּחֹמֶר
וּלְצַפּוֹת אוֹתוֹ זְכוּכִית.
וַעֲדַיִן
המשך...
1  
שירה

נשימה אחרונה.

מאת הדובדבן שבקצפת
כ"ד באייר תשע"ה (13/05/2015)
הלילה הנושם נשימות אחרונות
מסעיר את החוף והים
וקצף הגלים עוטף את הצדפות
מכסה ומסתיר את הדם

העדויות שהייתי פה פעם
נמחקות עם חלוף הזמן
הגלים מחקו את הזעם
וצבעו את החוף בלבן

עוד מעט יעלה האור
וכבר לא תישאר שום עדות
יותר אף אחד לא יזכור
ואני עם הלילה הגווע-
אמות.
המשך...
4  
שירה

אהבתי.

מאת הדובדבן שבקצפת
כ"ז באדר תשע"ה (18/03/2015)
מאהבתי
ירדתי אל המדבר
בארץ לא זרועה חיכיתי לדודי

מאהבתי
כבר לא נותר בי כח
תמונת פניו עודנה חקוקה בזיכרוני

מאהבתי
נותרו רק פירורים של חלום
היה ואיננו עוד חסד נעורים.
המשך...
2  
שירה

אתה.

מאת הדובדבן שבקצפת
י"ח בשבט תשע"ה (07/02/2015)
אתה,
שנשמתך ארוגה בחוטי מלכות,
שזורה בנימי הזמן,
מתמשכת במשעוליו הכסופים,

שניגון חייך הוא
צליל דמעה
המתנפצת על זהב טהור

אתה יודע?
יש מקום
שהוא אצילי מן המלכות
והוא למעלה מן הזמן.
שם
אחכה לך---
המשך...
2  
שירה

אש בשדה חיטה.

מאת הדובדבן שבקצפת
ד' בתשרי תשע"ה (28/09/2014)
עת נפלנו בצחוק מתגלגל
בשדה החיטה
הסתירו שיבולים זהובות מעיני
את העולם כולו,
וגם אותך -
כמעט.

וידי אחזה בידך -
נוגעת- לא נוגעת,
מניחה לך לנפשך
ואתה לנפשי.

והשמש ליטפה את פניך
ועיניך ננעצו בעיני,
מציצות בין השיבולים.

לו היה הזיק המרצד בעיניך
מבעיר אש יוקדת בליבך
ומחטא אותו מן הכאב,
לו יכולתי לנקות את פצעיך
ולחבוש
המשך...
2  
שירה

צמאה לך נפשי...

מאת הדובדבן שבקצפת
כ"ב בשבט תשע"ד (23/01/2014)
...והנפש מחפשת, מגששת
אחר קרן שמש מאירה
אחר המעיין הנובע
אחר מים זכים, טהורים
בגרון ניחר
בנפש רצוצה
מנסה בכל הכוח
הלב הומה, משתוקק.
ולפתע
טיפת אור קטנה,
מאירה באפלה
מנסה להרחיב
בונה עולמות, הוא מחריב
ומוחקת ומתקנת
וכותבת וסותרת
ותולשת ומתחילה מחדש
על דף חלק, נקי
קצת יותר מואר
והגרון קצת פחות ניחר
והמעיין צלול, נקי
כמים
המשך...
5  
שירה

צאתך לשלום

מאת הדובדבן שבקצפת
כ"ג בכסלו תשע"ד (26/11/2013)
הולכת את מעימי - לכי לשלום
ויהי ליבך לבדו נר לנתיבך,
ומצאי את השמחה באשר תהיי.
אני? אל תתני לב - לי כלום לא ישאר.
רק קצף הגלים ושלהבת הנר.
דמעותי החמות בסתר יצרבו את לחיִי,
ורק שמץ מקולך יהדהד בזכרוני.

הולכת את מעימי - לכי לשלום
ויהי אושרך לבדו נר לנתיבך,
ומצאי את השלווה באשר תהיי.
אני? אל תתני לב - לי כלום לא ישאר.
מעיין ליבי יבש ויגמר.
אני לבדי
המשך...
2  
שירה

למענך

מאת הדובדבן שבקצפת
ט' בכסלו תשע"ד (12/11/2013)
על מרבד השלג המפריד בינינו
ישפך דם ליבי
ויחמם עבורך את הכפור
ויצבע בשני לשטיח אדום
למרגלותיך.
דם ליבי
יפריח לך פרחים
בצידי הדרך.
למענך
אקריב עצמי
כי אהבתיך.
המשך...
1  

הדובדבן שבקצפת

 

"את בוכה?"

היא הפנתה את ראשה. "אני אשת מדבר", אמרה. "אבל מעל הכל, אני אשה".

(האלכימאי/פאולו קואלו)

 

 

"ובעקבתא דמשיחא הנקודה העיקרית היא ארץ ישראל". 

 

כשעוסקים בארץ ישראל, השלמות היא כורח המציאות.

וצריך להיות 'סולם מוצב ארצה, וראשו מגיע השמימה'.

מסר ליוצר | שיחה עם היוצר
שירה

בחירה.

מאת הדובדבן שבקצפת
כ"ג בסיון תשע"ו (29/06/2016)
כל הקלפים מונחים עכשיו
על השולחן,
וחרב הבחירה מונפת.

לו רק יכולתי
לנפץ את חומות הזמן,
לברוא לי מדבר
לרוץ אליו עם רדת ערב,
ליילל עם הרוח
ולהתריס מול שמים זרועי כוכבים
אין עוד דבר.
המשך...
0  
שירה

מחכה לשקט.

מאת הדובדבן שבקצפת
ג' בתשרי תשע"ו (16/09/2015)
בוא, שקט, בוא
ספר לי חצאי אמיתות
שקר לבן, שקר שחור
הנה צפים זכרונות

בוא, כאב, בוא
ספר לי רסיסי חלומות
רגב חום, דשא ירוק
מתי יעלו הדמעות

בוא, ריק, בוא
ספר לי חלקי נבואות
שפתיים כחולות, סדין אדום
הנה חוזרות הנשימות
המשך...
3  
שירה

לנצח.

מאת הדובדבן שבקצפת
כ"ד באייר תשע"ה (13/05/2015)
ערימת חיטים
סוגה בשושני דם
ספוגה ברסיסים של לילה שבור
זוהרת- טובלת
באור ובתכלת
של שחר
גילתה לי שעברת פה הלילה
ופצעיך שבו לדמם.

בוץ
שעוד זוכר מגע רגליך היחפות
המטביעות מחדש את צורתו,
כחותם-
גילה לי שרצת פה הלילה,
בבריחה.

שביל
לא כבוש-
עשוי מטיפות של דם ודמעות-
רסיסים, חלקים מנשמתך,
הוביל אל קצה התהום הפעורה,
מגלה
המשך...
5  
שירה

וכחלום יעוף.

מאת הדובדבן שבקצפת
י"ח בשבט תשע"ה (07/02/2015)
ולפעמים המנגינה נגמרת
והשירה עוברת לדום
ועדות, והבטחה שנשברת
מול משבצות של לבן ואדום

ושוב הגשם ניתך
ואנשיו מתכווצים במעיליהם
למגעו של ברזל קר ורך
נופלות עכשיו שוב חומותיהם

ועוד דרך ריקה וקודרת
ושם שכבר לא יזכר
כוכב נופל, שעה עוברת
נומו, כבה כבר הנר

ועת שמש רד לים
ורוח קלה תהום
בינות לקרעי אש ודם
ימוג זכרון כחלום
המשך...
3  
שירה

שפת הלב

מאת הדובדבן שבקצפת
ד' בתשרי תשע"ה (28/09/2014)
שותקת
כי מה כבר יש לומר
מוחקת
כי זה שייך לעבר

ורק בחושך, בלילות לבנים,
העיניים שלך מדברות
את מה שאי אפשר להסביר במילים-
העיניים שלך מסבירות

אבל אני-
אני כבר שכחתי
את שפת הלב.

פתחי לי, אחותי
העבר כבר כלה
כבר קלו המים
השחר עלה

פתחי, אחותי
את השער לליבך
בגן הנעול
אין עוד מי שיחייך

למדי אותי, אחות
את
המשך...
3  
סיפור קצר

אביב.

מאת הדובדבן שבקצפת
י"ז בניסן תשע"ד (17/04/2014)
כבר לא היה לי כח לעמוד שם, אבל לא היתה לי ברירה, ולא יכולתי לשבת בצד לנוח, אני היחיד שעמדתי בטרמפיאדה, ואם אני לא יעמוד- אף אחד לא יעצור. הרמתי שוב היד, בתקווה שמישהו יראה.
סובארו ישנה וחבוטה עצרה לידי בחריקה. "צריך טרמפ?" שאל קול מוכר. מוכר מדי.
נכנסתי פנימה, מנסה להדחיק את בליל הרגשות שעלה בי. לא הייתי צריך לשאול לאן היא נוסעת ידעתי בוודאות.
נטע, נטע של מושיקו. כמה זמן לא ראיתי אותה?
המשך...
2  
שירה

שממה

מאת הדובדבן שבקצפת
י' בשבט תשע"ד (11/01/2014)
כתבתי את זה לפני המון זמן בתור פריקה.

תועה בשממות חשופות
בלובן בוהק אינסופי
אשר נח כאלפי שמיכות
על כל המרחבים סביבי

תועה בשממות של יאוש
של עצב, של פחד, של קור
וכבר הלילה רד
והכל חשוך, ואין אור

תועה בשממות אבדון
של שקט, דממת ריקנות
לא יודעת לאן ומה הלאה
שום דבר לא הולך בקלות

תועה בשממות אפלות
בתוך עלטה גמורה
ולרגע אלפי
המשך...
3  
שירה

אני והכינור שלי

מאת הדובדבן שבקצפת
ט' בכסלו תשע"ד (12/11/2013)
את היד מרימה
על הכתף מניחה
את הסנטר משעינה
הקשת למיתר נושקת
צליל בודד ממלטת
ועוד תו, ועוד אחד, ועוד
וכבר נשפכים הצלילים
עמוקים, רוטטים, מנחמים
כל אצבע כבר יודעת את תפקידה
הנפש להשתחרר מתחילה
התווים מטביעים אותי בתוך המנגינה
כל כולי מתנקזת אל תוך הגלים הרגועים והסוערים
רק מכוח הניגון
מתרוממת ומתעלה
לעולם אחר
עולם מופלא
שבו רק אני נמצאת
המשך...
3