אש מהולה בלהבות קש.
שרצו לנצחה ולא יכלו עוד
למול חומה.
שרצו לאהבה ולא ספרו עוד
את כאבה.
כי להבות הקש קלות הן,
מעורבות בצל אדם.
כי מדורת השבט כבתה זה מכבר
ונותר רק גזע נעלם.
ואולי הייתה זו אש מהולה
ואולי אדם מתבודד.
כנראה הייתה זו שמחה עצובה
כנראה רגש מתאבד.
[מי אמר שרגש ושכל חייבים לבוא ביחד?
בסוף הם תמיד לבד.]
...