יצירות של פינג. | יצירות ש-פינג. אהבה

מעל להבות האיבה, מבעבע תבשיל זיכרון זיפיךָ
דוקרים את אותן לחיים רכות שלי.
עתה אני מעצבת אותו בזהירות אל צורת סהר קטום אתה חושב שאני מחייכת.

לפעמים
שוכבת לרוחב המיטה,
רגליי מטרונום טרוף ואינסופי על הקיר,
אני חושבת על חברוּת,
על דבק פיסות החיים
כזה הצורף בסיגי כסף, זהב, צחוק ודמע
מרחב של זה במרחבו של אחר

דבק כזה
פלאי,
עמוס סתירות עצמיות אך נחשק לעיתים עד איבוד עצמיות.

שמא מלקט הוא חיים אל חיים מפה ומשם
לשטיח אנושות?
מותיר כל חוט על מתכונתו הראשונית,
מניח אלפי אלפים של צבעים

אלו לא היו הם, בסופו של יום.
היו אלו רק החושך והשמיכה בשעת ערב מאוחרת,
וכפות הידיים שאצרו את נשיפותיה החפוזות ביניהן.
עצמה עיניים ברעד. כמו תמיד כשניסתה לברוח
אבל היא, הייתה גם שם
מאחורי העפעפיים הדקות. באוויר שהתפתל בין צלעותיה
במגירות הזיכרון שמצליחות לכלוא בקושי את הריח הירוק-צהוב המתפרץ
בכל נים ארור. היתה היא

תמיד היו אנשי העולם השחקנים רעי הלב בטלנובלת חייה
וכשכף