יצירות של nhanha | יצירות ש-nhanha אהבה

בס"ד

הִנֵה הוּא מַגִיעַ
לְרַפֵּא אֶת הָפְּצָעִים
הִנֵה אֲדוֹן הָחוֹשֶֹֹׁךְ
מְאַחֵה אֶת הָשְׁבָרִים
וּכְנָפַיִים לְבָנוֹת לוֹ,
מְרַפּוֹת, מַרְפּוֹת לְאַט,
וְהוּא לוֹחֵש אֵלַיִיךְ
הִנֵה הִנֵה אַתְּ

הַבִּיטִי בְּעֵינַיִיךְ,
אַל נָָא תַּחְשְשִי,
הַרְאִינִי אֶת מַרְאַיִיךְ
חָבִיבַת נָפְשִי
צְחוֹרָה כָּסָהַר
צֲעַדִי אֵלַיי
שוּבִי, אָנָא,

בס"ד

תודה על מחיקה
שמחקת מציור חיי.
על זעקה,
על כל פעם ששאגתי "די!"
על נפילה,
כששוב ירדתי אל הבור,
על תפילה ,
כשלא ראיתי את האור.

תודה על מאבק
גם אם לא הסתיים בטוב.
על מחנק,
כשמת בי משהו קרוב.
על התקווה,
על שהתבדתה מיד,
והשתיקה
שתישאר איתי לעד...

תודה לך, תודה לך,
לא כי זה טוב לי,
לא כי נעים,
רק כי זה

בס"ד
ובלילה הזה זוחלים הפחדים,
וכבר אין אנשים, רק צללים ושדים.
והצל מיילל,
מה מלילה מילל,
ועד כמה קשה
וארוך זה הליל.

ובלילה בלילה, כשלא מרגישים,
אנשים נתקלים, מלאכים נפגשים.
ופוצעים ופוגעים,
אבל לא נכנעים,
בשארית נשימה,
בכוחות אחרונים.

וברקיע
עת ישועתה להפציע,
מלחמה ושלום להגיע,
להרגיע.

ומה נשתנה זה מכל הלילות,
שלפתע

בס"ד

כבר שנים היא חולמת
מחפשת לשבת
הו, חולמת נכזבת,
את עדיין אוהבת.
"נו תפסיקי, ילדונת!"
הן קראו לה שחרחורת
אבל היא בו נזכרת
ועדיין נשארת...

"כמה טוב היה יחד",
היא בוכה, נאנחת
היא הרסה המוצלחת,
מן הפח אל הפחת.
היא יצאה מביתו
חופשיה בלי כנפיים
הוא גרשה בעצמו,
עם דמעות בעיניים...

מה ראה, מה מצא בה
לא תדע כל ימיה
אבל