יצירות של על חומותיך | יצירות ש-על חומותיך אהב

בָּכִיתִי שַׁלֶּכֶת
בִּדְמָעוֹת עָלִים
שָׁמַרְתִּי אָפֹר
לְיוֹם אָבִיב
וְעַכְשָׁו
אֲנִי אוֹסֵף סוּפוֹת
לְיוֹם שָׁרָב
הֲלֹא
גַּלְגַּל הַשָּׁנָה
אֵינוֹ אֶלָּא
קְרָבוֹת יְרוּשָׁה
שֶׁל אַבָּא טֶבַע
בֵּין אַרְבַּע נְשׁוֹתָיו

בסוף היום
בזרועות מרוקנות
אני הודף בצער
את כל המילים היפות
שהפרחתם לשמים
כולכם חתיכות אמת
שברי חיים
שרים אל האינסוף וממנו
ומה אני, גר עולמים
מה בידי להשיב
לתפילתכם הסדוקה
רק להקשיב,
להודות בשתיקה.

התשובה פשוטה
הלב שבקלות נשבר
שברי עצות
אבק מצות
עם דם הנפש
והכל נעשה לבלילה קרושה
נטושה
עכשיו להכניס לקצת סבל בארבעים מעלות
או מלקות
ואז אדעך בשם
אז אמצא אשם
תכסני כלימתי
תעטרני חופתי
תטהרני יונתי
אשרקה להם
אקבצם
אלחש בסוד
יש מקום

טַלֵלְי אוֹרוֹת רֹאשִׁי נִמְלָא
יוֹם חָשְׁכוּ הַמְּאוֹרוֹת
וַאֲנִי נִמְלַט
מֵיתְרֵי לִבִּי צוֹנְחִים,
כִּסֵּא מִפְלָט
מֵרוֹב הַטּוֹב וְהָאֱמֶת
הַכְּלִי נִסְדַּק, נִמְחַק אֲנִי
אֲנִי וְאַתְּ
אִם יָדַעתְּ
לְהָבִיא אֶת הַשְׁקֵט, בְּרוֹך, בַּלָּאט
יָשׁוּב יָאִיר לִי נֵר
מִן הַמֶּרְחָק נוֹצֵץ מִקְלָט

עיניים בעיניים
הארה ציפיה
המתנה לרמז
הייכנס?
ואני מפחד לעשות תנועה לא נכונה
הבעת עניין שאינו
שלא לאכזב יותר מכפי שכבר&hellip

הוא יזם מלא במרץ
או בעלת החנות המתיישנת מזה דור
ואני עובר מקרי
המתגמד לנוכח הציפיה
לנוכח האומץ בלב היזם
לנוכח עיניים זקנות ומצפות
אני בורח כל עוד נפשי

בואי
נכבוש את העולם
בסערה
בשקט
כמו רוח פרצים
נושאת בשורות חורף
עננים איתי
כבדים מנשוא
עמוסי מטר
קודרים אטומים רוויים
ואני משתוקק להתפוצץ
אבל חוץ מרעמים
לא ילדתי דבר
בואי
בואי כבר

שבתי לגבולך
ועתה אלך
זהו די לבכות
נגבי את הדמעות
מזה זמן שהן ריקות
חלולות
כמו ילד שכבר לא זוכר
רק בוכה ומחפש רחמים
אני מעלייך עכשיו
בעמדת השמירה
החלפנו תפקידים
מנעי קולך
שתי כוס מים
אני בגבולך
[יש תקווה, יש אחרית]

מחול הנשמות החל
למחול לכל הלב שואל
למחות הכל שוקל האל
שואף אנוש עובר כצל
תיקון עולם אשר קילקל
ובזה
מחול הנשמות החל

בְּתַחְתִּית הַשַּׂק בִּקְצֵה הַנֶּפֶשׁ
צָרוּר הַדֶּגֶל הַמְּקֻפָּל
שֶׁלִּי
נָבוֹךְ
לִגְיוֹנוֹתַי עָבְרוּ מִכְּבָר
נָדַמּוּ הַחֲצוֹצְרוֹת
שִׁבְרִי חֲרָסִים פְּזוּרִים
סָבִיב בֵּין שְׁיָרֵי הַמְּדוּרוֹת
דִּמְעוֹתַי יָבְשׁוּ מִכְּבָר
אַךְ הָרֵיחַ הַמָּלוּחַ נִשָּׂא נוֹכֵחַ
כְּמוֹ כְּפָר דַּיָּגִים נָטוּשׁ
כְּמוֹ בַּקָּשַׁת סְלִיחָה מְאֻחֶרֶת
בְּשׁוּלֵי

"מה אתה יודע
על געגוע של גוף"
כשהחולשה והיאוש מזדחלים
במעלה הגב
העיניים כבר עייפות מלשאול
הלב תשוש מתיקונים
טלאי על טלאי
אז מה תאמר
כבר שנים שהוא בישיבה
את כל הסיפוק שבלימוד
הוא זורק לסל המחזור שבנפש
לתהום הבדידות שבמרכז החזה
מה תאמר על זה
אף אחד לא הכין אותו
לתימהון המעורפל
הוא פותח את הבוקר בקפה
וגם בצהריים ובערב וגם לפני השינה
זה

זה זמן עכשיו לחשוב
למצוא את הכח
לפדות אומץ מן הלב
מרפק שעון על השולחן
בעין אחת
צופה אל החלון
אפור השמיים
שותק
לענני לבי
הכל
אפשר לשאול
מה אחור
ומה בפנים
תסתכלי לי בפנים
תגידי שאת יכולה
שיש מקום להאמין
שכל דמי
לא שתת לריק
עיני יבשות עכשיו
וניחר הגרון
כל תפילותי אלמנות
כל אמן יתום
ריחות ניחוח
נהמות ושירות
עוד

האחר הוא אני
הנוקב ציפורניים בבשר ושותק
האני הכפול המכה בי וחומק
בבקרים ובלילות ובמראות
כמהה נפשי להיות
אך האחר איום אכזרשע נורא
בילע ימי חישך זריחות
קום כבר קום עבר חצות
ובלילות
במחולות טירוף נהג שיכור
הייתי מנסה לזכור
את תפילותי תחנונים
את המקומות שלעלות
שנים
מתהומות
היה רק להיאחז בנשמתי הפורחת
הבורחת לעלות
האנוסה מרוב צבעים
ואין

מה תבואו חשבון בני ענקים
בקול דממה סמיכה
בהוד
נופלים קמים
זהרתכם ניצוץ מהר המור
ממעל רק שרפים
צורחים ונשרפים
חונקים דמעות קוראים-עונים
איה עקוד מזבח ועצים
מחייכים מבחוץ ובפנים בוערים
לא שואלים מאחרי אלוהים
ואני מתהלך לצדכם כבר שנים
יבשות ושקטות דמעותי על פנים
מסביב לובן ים האבנים
ואתם את שמכם מקדישים

מוקדש לחברים יתומים, בני עליה, עפר

על חומותיך
על חלומותיך
הצבתי שומרים
כל הלילה
שיר כמוס ניגנתי לך
ואין בי עוז לחשוף
נסתר גם מעצמי
נעלם גם אין סוף
עץ נפל בלב היער
על גזע, לב חרוט בדם
אם שרתי שיר תחתיו
ולא נשמע בידי אדם-?
עד היער
אין מכיר
האמנם שרתי שיר?

נשימה
להיכנס בין שתי כוונות
נשימה
להתמקד במטרה
להתעלם מכל הרקע
נשימה
לאטום אוזניים לרעש
להפסיק לחפש אישורים
לאחוז בכל הכוח
קליק
נשמה

בעולם שבגד בהכל
אין קטן אין גדול
ואין את מי לשאול
המשך ללכת
אל תדרוך על השלכת
אל תשליך את הבדל
די מה לך לבקש
תהילת עולם חסר

התרגלנו לחכות
להתפלל למחר אחר
להסתגל להווה חסר
לטשטש עבר מעקר
תאמין לי
חיים חיים
ואף אחד לא עוצר

בארץ ישראל
עיירות נעקרות ממקומן
על חוטאים
על מתגוששים ואטומים
על יוהרה והסתגרות
גאווה והתנשאות
שנאה ובערות
על שיכחת אחים
נפערים בורות
עקרבים ונחשים
דחפורים ודמעות
***
ירושלים והגלילות
לא מצליחים לדבר
ירושלים את עצמה
מתקשה לחבר
וכשבנימין בא אצלה מתפלל
הוא מתבלבל
החומות לו שותקות וההמון מתהולל
קרית צדק אטומה נעדר שר ומושל
חדלי

כמה רעש עושה לי השמש
פורצת לעיני מבעד שבר תריס
קול גלגל חמה חורש את האוזניים
כּוֹפָה אותי להיות. אונסת להרגיש
בחוץ, קול המוֹנָה של רומי צופר מאחור
עוד לפני שהאור התהפך
אבל האורות והצבעים מתחלפים במהירות
מורים לי בו זמנית: עצור. המתן. המשך
רק החושך קורא לי בשקט, נינוח
הכוכבים מלטפים את פני עם הרוח
בבית שלי האור לא צועק, אור זורח
על חלון דולק נר מחייך לירח

כמה רציתי
כעבד נרצע
לבוא אל המשקוף
ובשיא הכנות
לא לרצות ללכת
יודע שאסור
אבל לא מסוגל
ועכשיו חור בבשר
כואב פחות מהחור בנפש
ועתה ישאר סימן
יפה יותר מהחטטים
מהשריטות מהצלקות
שכבר היו לי לפני
ויהיה לי שקט
ועד שופר לפניך אתהלך
בלי לבטים
בן חורין מסערות
הבחירה הקלה

[את אשר בניתי אני הורס
ואת אשר נטעתי אני עוקר
ואת אשר טיפחתי אני שונא
ואת אשר חלמתי אני שואל
אחת ביקשתי - אמת
וכל אשר הנץ כבר מת
בנים בונים ואז הורסים
ואין אמון
בם ואין געגועים
ואין שעה אחת לחדול הכל, לשרוף הכל
הכל לשרוף עולים המים ואין שום אופק
אין באופק חוף]
הים שולחן אין גל אין רוח
בתא נעול אחד קודח
באימה בחוץ המון צורח
והוא בשלו הוא לא