אומרים שפעם היה כאן ים.

הוא סער והתרגש.
המדבר הזה כבר לא כזה, נכון?
הוא יותר שלו, שקט, אדיש.
אמרו גם אפאתי.
וזה נכון.

אתם זוכרים את הים?
איך הוא געש
הדמעות...

שלא ניפול,
אמרת,
יש תהום גדולה פרושה מלמטה,
ונהר אדום-אדום וניחנק.

שלא נבכה,
אמרת,
הטורפים מריחים זאת מרחוק,
הם יצאו מתוכנו ויהרסו אותנו.

שרק נשרוד,
התפללת,
ולא...

הסערה התגלגלה מכאן הלאה
מגלה לנו איך
הוריקה את הירוק
והעמיקה את החום.
חשפה את השקעים והסדקים,
העמקים והשפֵלות.
הפכה את כל העיר
לאגם חלק מאד.

הרעש ברח מכאן
ואפילו...

אם זה מרגיש כמו סוף העולם
נראה כמו סוף העולם [אדום]
ומריח כמו סוף העולם [גופרית]
כנראה שזה רק בראש שלך כי אני
עדיין
כאן.

את אומרת שזה לא נגמר ככה [כמו ברק]
ושמחר...

כשהשמש קופחת והצליל נופל עליך כמו שלג
אתה מרגיש את כבשני האש והעשן המִתמר
אתה מרגיש את רגליך היחפות על הקרח במצעדי המוות.
אלו שתי דקות, שהן פחות ממאית השניה להקדיש
לכל לב שפעם ונדם....

איך העולם כל-כך יפה,
והאנשים כל-כך מכוערים?

איך הם שוברים כל מה שרואים,
ממלטים אותנו מפניהם.
איך קול המגף אומר הכל.

איך אנחנו חומקים, כמו עכברים
מבעד לסדקים המאירים
שברוע...

ימים של חרבות
חרבות על ים שחור.
מן המים עולות וגואות מפלצות, שדים, מן השאול יורדים.
אתם באים לראות אותי ולעולם לא מביטים. אני טובעת.
השדים מצילים אותי.

הוא ירד לשם
פורט...

הכעס שאוכל את השקט,
שמעיר שדים ישנים. והוא, ששומר
על סודות, במקום על עצמו.
בורח מהאמת כפי שמשתקפת
בנפילות, בטעויות.
הו, כמה טעויות. תמיד אומר
את הדבר הלא-נכון. נותן
לחושך...

עידו. זה השם שלי, אני רגיל לגמרי ואני יודע שילדים שמסתבכים בהרפתקאות בעל-כורחם ויוצאים גיבורים קיימים רק בספרים אבל אני עדיין חושב שכדאי לכם לשמוע את הסיפור שלי, כי אפילו שאני רגיל, הוא ממש לא. אני...

מישהו רץ
בשולי המחשבה שלי.
בלתי-נתפס.

משהו בוכה
בקרבת הזכרונות שלי.
מלחלח אותם.

משהו נוטף
מתוך הערפל החמוץ שלי.
כל היום הוא שם.

משהו חי
מטיל...

אני רחוק.
ממגע ומבט. שם.
רחוק מהבל הנשימה.
ממילים. איפה אני?

מחוץ לכאן. בלי
נקודה של חיבור. בלי
לדעת, בלי לדעת,
או לראות לתוכם.

הייתי שם?
הייתי?...

אם לא יהיה מחר,
למי זה כבר אכפת
שאשקר?
גלויות מקצה עולם.
להבטיח לך עולם,
שכבר לא תראי,
גם לא תרכבי
עוד על סוס מעץ.
מה שהיה היה
ומה שלא יהיה,
למי זה כבר אכפת?
מי...

בין הבתים,
בין טיפות של גשם,
בין יום ליום.

ביני לבינך,
עבר הים.
עבר העולם.
לא עבר אדם, אף אדם.
אולי
חתול שחור עבר.
אולי רק שתיקה וצמרמורת.

אני רצה.
בין...

אני אמות.
אולי תבכו.
אולי שבוע, אולי חודש.
אל תזכירו אותי.
זכרו אותי.

פה הרוח שלי כלואה
בגוף כבד.
היא גדולה מדי בשבילו.
היא חייה מדי בשבילו.
אח"כ היא תשתחרר,
אל...

"וידעתי גם אני
שמקרה אחד יקרה את כולם"
בראשית היה יופי
ואז היה האדם,
בשניות של בריאה,
בשניים וחמישה צלילים. כבר ידע
האדם לדרוש.
היֹה היו לו כן ולא.
גם כשלא...

גם אם רצית לראות בהיר,
אולי השמיים פשוט מכוסי עננים
והשפה עדיין רובצת לפתח
הסובלנות.
אמונה בעולם
של יופי פנימי היא לפעמים
אשליה.
ולפעמים, אין במה להאמין מלבדה.

גם...

"וירא א-לוהים את האור כי טוב
ויבדל א-לוהים בין האור ובין החושך"

אומרים שפשוט יותר זה גם נכון יותר.
פשוט זה תמיד טוב יותר. פחות
לחקור, לכאוב, להרוס
את עצמך. רק ערב...

איך תדע שהפכת למבוגר?
ילד, זה פשוט.
כשתתחיל למדוד אנשים במשׂורות,
תדע שהתבגרת. תדע שאתה
הופך לאבא שלך, גדול ועייף.

כשתביט במראה ותראה רק את עצמך,
כשיהיו לך ציפיות ממי...

רְאִיתִיךְ פּוֹסַעָת אֵלָיי
וְרָגְלָיִיךְ אֵינָן צוֹרְבוֹת אֶת חוֹם הַמִדְרֶכֶת.
בְּאֶפֵר עֵינַיִיךְ, עַפָר בְּגָדַיי,
יַדָענוּ כִּי שָׁוְוא אָת הוֹלֶכֶת.

כִּכְנַפָיִים הַיָה...

ממקום קצת אחר,
של האחד האַבּסוֹלוּטי
מעבר לכאן, לכאב ולעצמי
אתה רואה
גלגלים
מסתובבים
וקול התופים הולך וגדל. קורא
לך
כי אתה מאמין
בַּנֶצח, בַּסֶדֶר, בַּדֶרֶך,
כי...

ואף-על-פי-כן,
החיים הם משחק ילדים.

I. האדם הוא מגדל קלפים וכשנוגעים
בו הוא נופל.
ונבנה בדמותו,
תמיד קצת אחר.
מתוך

II. היקום שהוא פאזל שאם
מצאת את כל חלקיו,
ראית...

הוא עולה על אוטובוס של לילה,
קו 666,
אקספרס לגיהינום.
בעורקיו אלכוהול טהור מבעבע הלאה
אל לילה חירש
של נוער בלי קול.

הוא יורד מאוטובוס קו ארבע
ליד הכיכר,
חייב...

בצלילים ובמילים
באמונה ובשתיקה.
להבין יותר ממה
שקיים מאחורי הקלעים
לראות את גונם של החושים
והרגעים
החיים.
לראות ולהבין.

בצהוב של שקיעות ואור
שאיבד את הכוח...

שקט.
שקט.
שקט.

הראש מתרוקן
למחשבות רגועות כשהכל
מתנקז החוצה במילים
כואבות
מכאיבות.

עד שאני
רואֶה רק לבן ובפנים
ובחוץ
הלחץ מתקזז
והרוגע...

כשניסיתי לקום מן השכחה
כמו לא חייתי מעולם ולא היה עבר
ולא היה עתיד.
ברגע בו זה חודר
לעומק מהותך - חץ ממרחק.
אתה יודע שכזאת
לא תרגיש
[עוד].
וקובץ נרות
הם לא יותר...

נער,
מאחורי פני ילד
מביט אל העולם דרך
עיניים גדולות,
עמוקות-------

ילד תמים
מאחורי מחשבתו של
הנער הכואב
שבילד הקטן. רואה
את העולם כמו שנברא וכמו
שרק...

בתשובה לבין לבין.

עמוק ביער
כל הדרכים נפגשות
הן כולן מובילות אותנו היישר
למקומנו הנכון.
ולכן אבן בן יש את התשובה
ומחשבה
ומקום בסדר הגדול.

אפילו שלפעמים...

קרא ואפתח לך
עולם בו תוכל להסתכל מתוך המסגרת,
ולראות את פחדיך באורה של אמת.
באורו של עולם.

ועם ערביים ורדת חמה אל הים,
נוכל לשכון לבטח בתהום המשקיפה
אל התמונה הגדולה...

האַיִן
והעושר.
אם זה מה שאתה רואה מתוך
המעט. יש לך ברירה.
יש לך תמורה.
אתה בוחר את התשובה.

הטיפה שמשקפת חלום
החלום שיורק לך בפנים.
ואתה חייב לו רק את המעט שנשאר
לך.
להביט.
...

אני מחפשת עמוק
ואתה בורח ממני, אתה שוכח
שאני לא לוקחת סיכונים.

תשב לרגע ותקשיב.
אין לי ציפיות גבוהות, אין לי שאיפות.
ואם הראי שלי הוא חבית
ואם הוא אגם או בריכה....

במרחק חצי צעד משם
כשכל-כך קל לעזוב וכל-כך קל
לחזור.
אני מחפשת את הפתח.
קח אותי החוצה.

כבר דמעתי
על החור השחור הזה
ועכשיו אני על הקצה
לא יודעת
אם בורחת או...

פעם האמנתי בסוף וסיום
היום התפכחתי, התגברתי על התום.
אני יודעת- אין סגירת מעגל
רק מעגל שחוזר על עצמו.
עם עצמו. לעצמו. את עצמו.

מעגל ארוך של חיים
כאב ושברירי תקווה ורגעי...

לתהילה - על הבנה והקשבה.

I

הם לא רואים אותך. דרכך, כאילו את שקופה. כאילו את לא פה. כאילו את רגועה ואין בך שום רגש. יש בך אחד. לפחות.
את יודעת את זה והם לא. הם חושבים שהם יודעים...

---מראה מוכר וקר לי מדי,
אדם-סיפור, אדם-סיפור,
קהילה של ריחוק וניכור ובידוד
שמועכת אותך
פנימה, אל המחשבות שלך
ולא משאירה מקום לדמעות.

---צלילים מובילים אותי במסלול...

היא התחתנה. והיא מאושרת. אמנם, הוא לא נעים-מזג כפי שהיה לפני שהשיגרה החלה לחנוק אותם. למעשה הוא ממורמר תמידית. בלי אף סיבה. אבל הם מסתדרים. הם חיים ביחד וזה כל מה שצריך. אין ביניהם כעס או ניכור. שקט...

אֲנִי רוֹאָה
אֶת הַיָרֵחַ שְמִסְתָתֵּר
בְּאוֹר הַיוֹם, וְהוּא עֲגֹל (כְּמוֹ גַלְגָל,)
כְּמוֹ הַבֵּיְיגָלֶה בְּאַרְבַּעָה שְׁקָלִים
שְׁהַאִישׁ בְּכּוֹבַע הַגֶרֶב
רַצָה לִקְנוֹת...

את מאמינה במכשפות, אבל לא בפיות,
מסרבת להבין שאיזון חייב להיות.
את כמו ילדה קטנה שחייה באגדות
אבל שלך בתוך מראה ומזמן כבר אבודות.

את חושבת שאני רוע, כמו כולם,
שיש בי גרעין...

כל תו, צליל, תנועה ותיבה,
כל פריטה חלושה על מיתר
כל נשיפה של חליל שורקני
מזכירים לי את מה שהיה ונגמר.

חתכתי בסכיני את האהבה
וכל אקורד-אכזבה ריסק דמעה
עכשיו השיר דועך...

אור של בוקר ויללות של רוח
סתיו במלוא עוזו מטפטף על כתפייך
מנמש את פנייך ומחייך
למראה הדמעות, דמעותייך.

חיוך של סרקזם וגם קצת בדידות
מכים על פנייך בדממה קורעת.
היה יום...

כשלרגע שוב נדמה לך
שהרוחות שכחו לתמיד.
וכמה שזה קורע אותך
כשאת מגלה שזה רגע יחיד.
ופוכחת עם שחר עיניים
אל עולם שמשחיר וכבול.
עכשיו את יודעת שהשמיים
הם הרבה מעבר לגבול....

אני אזכור בוקר זהוב
כשלא אהיה פה עוד,
אני אזכור טיפה של טוב
בים שחור, שחור מאד.

אולי אזכור אתכם
כשאתם לא תזכרו אותי
ואהרהר בהבטחתכם
ובלילות שלא הייתם איתי.
...

כשצוק המסתור קופא
השיר הזה נחקק באבן.
אדם-לבד במחסה,
חבוי בקש ותבן.

את חיוכו שולח לך
אל ארצות החום.
לו רק יכל להיות איתך
מעבר לתהום.

החשיכה שלא תלך
שוב...

מסדרון מכוסה שטיחים מחוספסים
דוקרים קצת חלונות בוכים אתה,
מאחורי איזו דלת ויש לי
רק ניחוש אחד. לפתוח את הדלת
שתשחרר אותי ממך, שתקרב אותי
אליך. אל סודך.
זגוגיות שקופות וקרירות
מעברן...

ימים ארוכים
השחור הזה בעיניים ובלב, לא עוזב.
בוכה איתי או צוחק עליי
הוא לא מניח לי, לא ניכר בהד קולך.

ואתה רואה.
ואתה שומע.
ובלי להכיר בכך ודאי גם מבין ש-

הוא...

אני יודעת שעם כל השינויים משהו בי חייב לנוע
משהו חייב להשתפר (להדרדר?)
בלב הקר שלי ההיגיון מול רגש עוד כנוע
אבל גם לי מגיע קצת יותר.

ייקח לי זמן רב כל-כך לשוב אל תמימותי
ואולי...

היום, פתאום
אני מפחדת כל-כך
מפחדת לאבד הכל,
להישאר לבד
רחוק מכאן.
תבטיח לי היום
שלא תלך, למרות-הכל.
תישאר איתי
לפני שאקפא, אני מפחדת
שאנטש, שאגורש.
הרגשה כזאת...

היום אם תבוא לבקרני
אולי אשאירך על הסף
למרות שזה זמן כה רב
לבבי רק אליך נכסף.
היום אם תחפוץ להרסני,
לא אניח לך, אהוב.
לא אתן שבקול של זהב
תרסק את ליבי שוב.
ובגלל שעיניך...

מחנות על מחנות על מחנות,
אהלים על גבי אהלים,
דרגשים מלאים
בחיילים עצומי-עיניים,
עצובי-עיניים.

רק לשכוח את הבית,
רק לשנוא את נערתם מייחלים כולם,
לצאת לקרב בלא דבר
לחזור...

אף כובע אין לי,
זרקו רחמיכם היישר לידי הפשוטה
ואם לא- אציף עירכם
בדמעות הנדודים העכורות שלי.
תנו לי דירה, מחסה
תנו לי מזון לגוף ולנפש
העניקו מזור לעיני הכלב האדומות שלי,
העגומות...

הילדה שלי הזאת הייתה סוכר
טעם מתוק שלעולם לא נגמר.
הילדה שלי, הקטנה, הקדושה
אני רק ניסיתי לחשל את נפשה.

היא הייתה עדינה ושברירית מדי
הרגשתי שהיא מתפוררת בידיי.
אז את...

היא הביטה מטה בפתאומיות, מבטה נתקל בנעליה הכהות, הישנות, מוכתמות בירוק עוד מהיום ההוא לפני שנתיים בו צבעה את החדר ואז שב אל הבנות המצחקקות היושבות על שולחן עץ רעוע בקדמת הכיתה. לרגע רצתה שהשולחן...

לקחתי את היד,
בין דף לעיפרון
ורק דמעות גלשו בשקט.

נשימות קצובות,
דופק מאיץ,
אתה
ידעת אל ליבי.
שתקת לי.
לא לקחת את היד המושטת
לא מחית
הדמעה הנוצצת.
...

כבר קצו ימי התום,
כבר תמו לילות הקיץ.
הנה דמעתי שוב
מרטיבה כר הפוך.

סגרתי את עצמי מחוֹם,
כאב הפכתי לחַיִץ.
הכר כבר לא רטוב
עכשיו הדם שפוך.

בין בכי להסגר
עוד...

כשהרוח נושבת בשערי
לילות שחורים היא שבה ושרה,
אני מביטה
בכל מה שקצת מזכיר
ואתה שם.

ובחלום שלי
אין עוד דבר מלבדך,
ערב קיץ ודשא.
עונג
מתוק לכמה רגעים.
...

איש לא מאמין אבל
אני ראיתי
כוכב משחיר והוא נפל
היישר לכף-ידי
ונעלם.

המשכתי להביט למעלה,
אך הוא עקשן כל-כך.
הוא לא שב.
לא, הוא לא.
הם אומרים- גם לא ישוב....

הזמנים משתנים. מעת לעת
דבר כבר אינו כפי שהיה מקדם.
פנס רחוב מטיל אור כתום שכמותו לא נראה מעולם
על פנים עייפות יותר ושיער מגודל.
חולצה חדשה שוב מוטלת
אל סל הכביסה המתחלפת במחזוריות...

מנגינה מלאכותית-
אוטו-גלידה בסיבוב אחרון להיום
ושמש אדומה
נופלת על הרמקולים שבגג.

לילה של ישיבה מאובנת
על גדר, חומה של אבן
אל הלב התגנבה.
כוכב נצנץ בעיניךָ
ורחובות...

מגיע לךָ
יותר
ממני ולמרות-הכל
אני לא מאמינה.

מגיע לך יותר
וגם אני ראויה
לאמת.
ביושר הרווחת
את השקט
ממני.

מגיע לי
יותר ממך
יותר מחלום-בלי-שינה.
התעקשתי
יותר...

טעויות
שהפכו ללחם חוקי.
שאיפות
שתומכות בי לבל אקרוס,
לבל אזיל דמעה.

במאבק הישרדות נצחי
אין להראות חולשה.
רגשות
עוצרים, שלא יִפָּתחו
אל זר, אל אויב.

אמון
שהוא...

מילים שרצות על מסך,
היגיון שקובר את הלב.
דֶדְלַיין רצחני
למשימה בלתי-אפשרית.

כבול בנימי ליבךָ
ואני בשחור עיניךָ
שבעה ימים
ושבע שניות
לסיום, לשחרור.

שעון...

כוכבים נפלו הלילה
ואני ביקשתי אותך.
ביקשתי שתוסר הקללה
ותיתן לי להיות לידך.
ביקשתי להיפטר מהשנאה
להשתחרר מכל הכאבים.
ביקשתי להתגבר על הקנאה
הלילה, כשנפלו כוכבים.
וכשהדמעות...

"קוֹלוֹת הַלַּיְלָה קוֹרְאִים בְּשִמְךָ עַל הָהָר,
מְהַדְהֵדִים אֶל חֹשֶׁךְ רַךְ וְיָרֵחַ".
[פרולוג:
מוצאי-שבת. חול. שקט. ירח.
לבד.
שיר.]


קוֹלוֹת נִשָֹּאִים עַל...

מור וינברג – מאז ומעולם נערה ממוצעת לכל הדעות – לא יכלה לשאת עוד את החודשים האחרונים שכל התהפוכות שעברו עליה בהם הגיעו לשיאן באותה סטירת-לחי מצלצלת שהעניקה לה אימה, בלי שום חרטה ומחשבה לאחור.
מור...

גלים בחול, חמים, עוטפים
נפש חבולה בזהב נצחי
הם כאפר, מעשה כשפים
גם הם דמעת ספיר בוכים.

עוף החול נוצץ באודם
על חוף מוזהב בונה לו קן
תיכף אפר, אך מקודם
פציעות בבכי-ספיר...

אהבה מחייה
את כל נימי הלב
שפועמים בהתרגשות
גואים
בים החול.

היא נוגעת בי
יד מרחפת, משב רוח צונן.
והיא סביבי
ובתוכי
בכל מקום.

כמו נחש
מסלולה מפתלת...

עוד חוט של קשר
בינינו ניתק
עוד עורק מליבי נמשך.
באלימות.

עוד דם שלי נשפך
על ארץ רעבה.
ושוב אני נקרעת
ממך.

איך ניתן לזה לקרות,
למה זה שוב
יציף הדם...

וזה עוד אחד.
וזה עוד אחד.
וזה ממשיך,
אל תצפה לסוף.

זה לא הולך להיגמר
לא בקרוב.

אני אמשיך לכתוב לך שירים
אחד אחרי אחד,
עד שתיאות לקבל אותם.
קח אותם,
אל...

לך, ברח.
אי-אפשר להפסיק את זה, ותאמין-
ניסיתי.
ניסיתי עד שכלו כוחותיי.
ועדיין אני מתגעגעת.

איך אפשר שאתגעגע
כשאיני יודעת
אהבה הדדית מהי?
איך אפשר שאמשיך לרצות
כשהחורף...

נסה אותי.
אני בכל-זאת כאן, אתה יודע.
לפני שתטבע בחורף
הדרום-אמריקני שלך, בוא
לומר לי שלום.

אמרת: אני נוסע,
אולי לתמיד, ובי לא הבטת אפילו.
אם יש לך שנייה בשבילי
לפני...

אור נופל על הנתיב שלי
שאיש מלבדי אינו רואה.
מסך שחור נסגר על עיניך הכואבות.
ובין ערביים, כשדם בדם מתערב.
"לחיים" בכוס יין יבש,
מרירות שלא עוזבת
וברכיים רועדות.
שהייה מהוססת...

התחדשות, יופי וטוהר.
הכל מתנקה, אתה אומר?
אני עדיין
מרגישה אותו דבר:
לא יכולה להשתחרר.

התנקות, לובן וקדושה.
לא ככה אני, אתה יודע.
איתך תמיד
ארגיש טיפה לבד.
אתה...

*אזהרה: ארוך במיוחד.
*על זה נאמר: קצת קיטש כבר הרג מישהו, אז בואו נקווה שזה לא יקרה הפעם.


"ואם תחליט שבכל-זאת אתה רוצה... אתה יודע איפה למצוא אותי". ככה נחתם המכתב הארוך והמפורט...

שׁוֹשָׁן לָבָן
לְשָׁנָה חָדָשָׁה מֵרִים רֹאשׁ
בִּלְחִישׁוֹת אַהֲבָה.

וַאֲנִי נְקִיָּה,
מִיטַהֵרֶת לִכְבוֹדְךָ, לְשָׁנָה
רְווּיַת תְּשׁוּבוֹת
כְּרִמּוֹן....

זה אולם גדול של שיש, קשתות
ועמודים תומכים.
הכל לבן שם, כי אני כל-כך נאיבית.
אולי לא יודעת שיש שם
ציפורי זהב גדולות
שצועקות
שזה נורא סימבולי ש-

אני תמיד נכנסת
ואתה...

אתה לא שומע.
אלו ההדים שמשתוללים בראשי החלול,
מלאים בך,
כשאתה צוחק מעבר לחלוני.

אתה לא רואה.
אלו הצללים שחוטפים את ליבי הכואב,
כמהים לך,
כשאתה משפיל מבט מולי.
...

ליד הבר
כוסית קטנה מחליקה אליי.
ולחישה
"מזל-טוב".


בעיר
חוגג כמה וכמה קיצים.
ומקיץ מחלום מריר של סופים
כן, בעיר, שם למטה.


קרוב-קרוב
מתחת...

עוד שק של חול-ים רטוב.
מישהו זורק על גבי.
"תודה" אומר והולך.

אתה מביט בעיניי
וצוחק.
"אסור לעצור"
אמרת
באירוניה מתגבשת.
אז המשכתי הלאה בדרך
אל השלווה.
...

זאב אחד
עם שתי עיניים
שוב יוצא אל הסוואנה
במרדף
אחרי עוד איילה תועה
והמטרה אחת:
להרוג.

הישרדות
לרוץ
בלי דעת
עד כלות כוחך.
לשחרר את הייאוש מכלאו
ולטרוף...

תן יד
וקח אוויר
להבין מה מקומך
ומה מקומי.

החזק מעמד
הרוח איתי.
היא פונה נגדך
כי נטשת אותי ואני
עכשיו
לבד.

הישאר שם
הרחק ממני.
אל תכאיב לי...

ניסיתי לעצור את זה בזמן, אך דמעה אחת החליקה מבעד למחסום - על לחיי. מיהרתי לנגב אותה בשרוול ולעטות הבעה שמחה. בשביל אחייניתי הקטנה.
הפעוטה גררה צעד כושל לכיווני, כמעט מועדת. ועוד אחד, ועוד. היא...

הדם
מטשטש את ראייתי
ניגר על לחיי, צלול
כדמעות
שלקח את מקומן.

וטעמו בין
השפתיים האדומות
כשקר טרי
והחמצה של הזדמנות
שלא תשוב.

הוא נוקב את ליבי ומטפטף
טיפה
אחר
טיפה
אל...

שוב אותו קול והבזק
טורקיז מוכר
וברור.
זה הוא.

כשכבר כמעט התייאשתי
מלראות אותו
שוב. הוא מופיע
ורומז
בלי לדעת.

ואני מעיזה לשלוח
מבט חטוף לאחור
אך...

שניים. הזוג של חיי,
הנצחי.
נתקעו לי בראש
ומלווים את כל צעדיי.
שיר מתנגן ונצעק
על במה

וחיוך שוחק
ששורט
את ליבי
כל יום מחדש....

"תקווה.
לחזור אל האור
לצאת מבין צללי הבדידות
וכאדם אמיתי
לראות
בין האשליות
והצל".
-------------
"וירא געל את העם ויאמר אל זבל הנה עם יורד מראשי ההרים ויאמר אליו זבל...

רק אהבתו התמימה, הכנה
תגאל אותי
מסמטאות החושך הקרות.
זו תקווה יחידה, אחרונה,
שיביא אותי
אל עולם בו ידעתי פשרות.

היופי בעיניו: השחור, המושלם,
אותי שומע,
בין האפר,...

חיי רחוב בין הצללים של הצלחות גדולות
והצלחות גדולות יותר. בביבים ובאשפתות
של עיר ילדותי, מחפש
-בפח זבל עולה על גדותיו-
עצמאות.
חיי רחוב:
חיי כלב. רודף אחרי חתול תועה
ברחובות...

"גם האמת, גם הבדיה
מה שהיה, כמו לא היה
נמוג כהרף עין
ורק אתה עדיין
ושוב הדמעות על האיפור
והחיוך שעוד תפור
נפרם משפתותיך
נפרד כבר מעליך
וסוף לסיפור".
[סוף לסיפור,...

מכל מפגש,
נולד לו שיר, עולה,
מותח צווארו
ומחפש מפלט
מן המציאות המרה שנזרק
היישר לתוכה.
לומד את משעולי נפשי הסבוכה,
ואת כאבי החדש.
צועק את מה שחרה לי היום,
במילים,...

"לי מספיק
להביט בעורפו המתרחק
ובנאיביות טיפשית, מיותרת
ומתחדשת,
להבטיח לעצמי --
שיבוא היום".

-----

כל יום
בו חלומי מפנה לי עורף
צועק לי --
התעוררי.
...

פירומאניה (מיוונית פירו - "אש" ומאניה - "שיגעון") היא הפרעה נפשית שסממנה הוא דחף להצית אש ולחולל שריפות. הפירומן אינו עושה זאת על מנת לגרום נזק או לשם רווח כלשהו אלא כדי להפיק הנאה מעצם מעשה ההצתה.
הפרעת...

"רץ על סטופר
מפריד בין חלום למציאות
באלבום התמונות, שנים יפות
זכרונות של ילדות" .
(זה היה ביתי).

-----------

עולמות פנימיים,
שנחבאו בי אל השתיקה.
מתעוררים...

סוד נמס, מאבד ברק וצבע
מחוץ לחממת היחידות המגוננת.
מתפשט לאט, מתעצם ודוקר
כששוב בוגדת בו ומרננת.

מסגירה אותו לידי אויב צמא-ידע,
שם, לנפשו, אולי הוא לא ישרוד.
השפעה כה...

בקבוק של סוד שברתי,
קצף ושברים ירוקים.
מבעד לסדקים חמקתי,
רצתי למרחקים.
כל עווני נשפך,
אדום מדם ויין.
עתה אחלוק איתךְ
את הסוד שבעיניים.

וכך -- מפל-פתאום,
גם...

במסכת הכאבים שלי,
שזורים חלומותיי בדם,
הלבד אובד בשיר גורלי,
והשמחה שטופה בים.

במסכת הכאבים הזאת,
שזורה טעות צורבת,
חיוך וצבע שהיו לאות-
קשורים באהבה כוזבת.
...

בקש ממני,
שלוש משאלות,
שאל אותי,
שלוש שאלות.

דבר איתי,
שלוש מילים,
שמע אותי,
שלושה צלילים.

היה איתי,
שלוש שניות, לבד.
ראה אותי,
מבט אחד.
אחד....

שומעת אותו.
והוא שם! לידי, במרחק נגיעה!
רואה אותו.
אבל הוא אותי מעולם לא ראה.

חושבת עליו.
על כל האכזבה שבלי-משים נתן.
בוכה עליו.
עליו ועל שבריר תקווה קטנטן.
...

קנאה, אכזבה, עד ארבע בבוקר,
רגשות קטנים שעליהם-
עוד אשלם ביוקר,
בלעדיהם.

כעס, אהבה, מי יותר גרוע?
שניהם עוד יהרסו הכל.
חיכיתי כל השבוע,
בלי לשאול.

שנאה,...

חומה של צלילים לוקחת אותי,
המוסיקה אותי מצילה.
חומה של צלילים צוללת איתי,
מבין הצללים – לתפילה.

חומה של צלילים עוטפת אותי,
ומילותיה שקופות כמראה,
חומה של צלילים נוסעת...

מראת זכוכית דקה.
מתכת מבריקה.
שברים חלשים ושקרים.
כאב שקוף בבקרים.

זריחה גאה, מעוררת.
אהבה מופקרת.
דקירות של סכין פלדה.
פיסת זכוכית חדה....

זהו. סגירת מעגל. זוכרים בשיר כשאדע שאמרתי שכשאדע אתם תדעו את זה? אז הנה זה. הבנתי הכל. עברה עליי תקופה לא קלה מאז שפרשתי מהעריכה ועד עכשיו, עברתי המון אבל הבנתי הרבה דברים.
הבעיה העיקרית שהייתה...

מבטים – מבטים – בוערים בתוכי.
הם שורפים בי הכל באש זרה,
הם לא כבים – מול נהרות בכיי,
הם מעלים שאלות ותהייה שחורה.

כן – כן – מתעקשים, צועקים.
הם טוענים שזה נכון, שזה קורה.
אני...

לרוץ, לרוץ, לרוץ, לרוץ, לרוץ!! להתרוקן מהכל, רק דשא או חול או אבנים או אספלט חם או מים רק תנו לי לרוץ! לרקוד, לשיר, לא לשים על אף-אחד, לעשות מה שבראש שלי, רק מה שבראש שלי, להתפרע, להשתגע, לצעוק, לצעוק,...

מסיכות גבס, צורות שונות-דומות-
צבע אחיד, לבן וחיוור מיישר קו.
שקיעה ורודה על חורשת מלחמות,
פורשת לילך וטיפת ארגמן וזהב.

עיניים שחורות וחומות, צל סגול-כחול,
יד נישאת אל-על,...

אני רוצה שתלך, בבקשה-
עזוב אותי. קשה לי איתך מדי.
אולי גם לך יהיה טוב בלעדיי.
רק נסה להבין איך אני מרגישה...

אבל אני שייך לך, לתמיד,
ואת לנצח נצחים שייכת לי,
ביחד יש...

רחוק מהעין, קרוב אל הלב,
רחוק מהלב, קרוב אל העין,
וזה כואב, או שזה לא כואב,
כל מה שלא הבנתי עדיין.

בוכה בלילות על כרית הפוכה,
צוחקת לעצמי בחדר המואר,
לבדי פה או שם, לא...

מנסה לכתוב את עצמי על הנייר,
אך העפרונות כולם - שבורים,
העט פולט עוד שום-דבר
ושירים שלא הכל אומרים.

שטף של מילים, מפל,
אך הן כולן רק אשליה,
כותב המון שורות אבל
הן...

חלומות שמערבבים הכל,
אהבה, חברים ושאיפות,
כאב רחוק ודמיוני,
משאלות בוילון עטופות.

חלום שפה ושם, איתי,
שנוגע בפנים בכל הנקודות,
חלום מעורבב וגמיש,
של עומק רזים וסודות.
...

בהשראת: Tolaim/lmf_read.aspx/3449
רק לא ליפול, לא להתייאש,
לא לאבד שיווי משקל,
תישאר בפנים, תצא אל החוץ,
תחליט איפה, זה לא קל.

חלום או אמת? תחזיק מעמד,
בין סלע למים קרים,
תתעורר,...

אוטובוס מטרטר, קופץ ומשגע,
מוזיקה רועמת דופקת באוזניים,
עם תרמיל קטן. לאן - לא יודע,
ומבעד לחלון מאדימים השמיים.

שר בשקט לעצמי, דמעות בודדות,
הלילה שיורד עליי לא מנחם, לא...

דמעות קטנות במחרוזת זכוכית,
אוסף אנחות בצנצנת כחולה,
צלצולים עצובים ושירה תנ"כית,
דקויות עדינות ושבירות. קללה.

אוסף העצב שלה כבר מזמן
עולה על גדותיו ונשפך מעיניה,
לא...

הצלילים החדים והגבוהים בלטו בצורה משונה מעל כל רעש המכונות, האוטובוסים, הצעקות, הצעדים... האוטובוס הזה כבר היה מלא אך זה לא מנע מאיזה מפקד אטום-פנים לדחוף פנימה עוד משפחה עם שבעה ילדים, בהם ארבעה...

קרעי דפים מתוך ספרי ילדות וברז, מכוסים אבק ושברי בטון, ערימה גבוהה-גבוהה של הריסות ועליהן עומד ניצב, בראש מורם ובחזה מתוח, בגאווה מרוסנת אך מופגנת, בחור גבוה לבוש מדים. תפוח גדול, ירוק ועסיסי בכף-ידו....

רוצה לאהוב ושונא.
איך אני לאט משתנה.
שיר אחר שיר במחרוזת תקווה,
גבולות עדינים בין שנאה לאהבה.

זריחות תכולות לבקרים
על גבעות והרים שחורים,
נגיעה מתחמקת, קול חזק, אהוב...

געגועים ישנים.
חמישה חודשים,
נראים כמו שנים,
כשבסוף נפגשים.

אהבה וחיבוקים,
זיכרונות מתעוררים,
התרגשות עד שחקים,
ופשוט מאושרים.

--------------

ביום...

כשאדע - מי אני ומה איתי,
מה אומרות מילותיי ומה שתיקתי,
מה רוצה ומה כבר לא
והאם זה בגללי או בגללו.

כשאדע כל זה אשקוט, העיפרון אניח,
המחמאות אז יהפכו דבר זניח,
לא אצטרך...

האור מעלים, אותי מחליש,
במאבק אינסופי כולי מתיש,
הוא חזק מכולם ויכול הכל,
הוא עגול, שחור, וגדול.

שואב הכל בריק עצמתי,
לא מרפה ומושך גם אותי,
ולא משנה אם ארצה או לא ארצה-
ממנו...

קוקו גבוה וחצאית חדשה,
מפזרת חיוכים בלי בושה,
איך היא משקרת במצח נחושה,
היא לא עצמה.
והיא הישנה והטובה,
היא הבודדה מאהבה,
היא מלאת התקווה,
עם מנגינותיה נעלמה.

ילדה,...

תנו לי לאהוב כמו בחלום,
תנו לי מלחמה ותנו לי שלום,
תנו ולו רק 24 שעות מאושרות,
תנו לי זריחות ובקרים בעשרות.

תני לי שחור ותנו גם אדום,
תנו לי לגעת בכוכבים היום,
תנו לי...

Let me do the things my way,
Let me say what I've got to say.
Go away, leave me alone,
I can do this all on my own.

When there's music in my ears,
I can keep inside the tears.
But...

שחר אחד, אחר,
רחוק ושונה, חודר ולוכד,
שחר מערפל, מטשטש, משכר,
שחר בודד.

זריחות עמומות,
מפתות, מקרבות אליהן,
מוארות וחשוכות, חצופות ותמימות,
פוחדת מהן.

הבקרים...

השירים נכתבו בעקבות הספר "המשחק של אנדר" מאת אורסון סקוט קארד. אני יכולה לתקצר לכם את הספר [זה ממילא לא יספיק] אבל מכיוון שכל שיר עוסק בנושא אחר אני אתקצר פעמיים בנפרד, משתי זוויות שונות. צר לי, אבל...

עשרות זריחות, שלנו, שלי,
גם פה עם כולם אני לבדי,
מפחדת להתקרב אבל מנסה,
שואלת, תוהה מה אני עושה.

בכתום, בוורוד, בסגול, בתכול,
זריחות צבעוניות משחר כל-יכול,
אבל רק רסיסי...

חלון ווילון עם כיסים גדולים,
כמה בובות וכמה כבלים,
בחוץ המרפסת- כדי-מים, תנור,
ועציץ מסכן שמזמן יבש וגמור.

לפעמים במבט מחכים לאחור,
בתוך החושך האפל והדורך,
רואים אור,
יודעים...

זה בנוי על בסיס דמות ישנה ומשהו שהתחלתי פעם אז זה לא רק על עמונה...
"זה לא מפריע לי!" צעק אריאל ובעיניו כמעט עלו דמעות "נמאס לי! נמאס לי להיות... שונה מכולם..." "אבל אתה שונה, אריאלי" ניסתה אימו...

שבע איי בי בשנייה פלוס 14 חלקי-
ארבע איי כפול איי בי מינוס שתיים.
הראש שלי כבר מזמן מסתובב,
והתחילה לי גם בחילה בינתיים.

חיבור וחיסור שברים אלגבריים,
מונה, מכנה, טרינום,...

מסתכלת בעיניים,
תמיד רוצה את מה שאין,
מנסה להבין מה זה,
והאם זה ייתכן.

מתעקשת ושומרת,
מה קורה? תסבירו לי!
זה משהו שלא שייך,
זה פשוט לא בשבילי....

תופסת בגלגל המנותק,
נסחפת, מתרחקת,
הים אוחז בי חזק-חזק,
ואני שוב מתאפקת.

איך אני לא צועקת?
איך אני לא בוכה?
לא רוצה- אך מתנתקת,
רוצה- אך לא שמחה....

העיניים עייפות והשחר חודר מבעד לתריסים,
השמיים את יופי הזריחה כבר פורשים,
החלון סגור ומוגף הוילון,
הוא לא רוצה לראות,
רק לישון.

לישון לתמיד ומוטב כי לא יתעורר לעולם,
לו...

העיניים עדיין חצי עצומות,
מתנער מתוך שבעה חלומות,
מתעורר שוב אל הפחד,
לבד גם הוא סוג של ביחד.

קם מתוך מערבולת רגשות,
השעה שבע והרי החדשות,
עוד פיגוע פה, עוד הרוג שם,
תאונות...

זאב בודד,
בהר, בכפר,
אויבים לו רבים,
וחברים?
משוטט
כה וכה,
אך לא מוצא מנוח
לנפשו.
שקט
זה כל מה שהוא ביקש,
אבל מסביבו
נמרים ונחשים,
והוא:
רק זאב...

אם יום אחד,
כבר יימאס,
לברוח כל היום,

אם יום אחד,
כבר אוותר,
על האמונה ועל התום.

אם אפקח עיניים,
רק תגיד,
שבינתיים,
שעד עכשיו תמיד,

הכל היה...

כשנתתי את הכל ומסרתי את הלב,
כל מה שקיבלתי היה אכזבה וכאב,
כשעזבתי וניסיתי להתרחק, להתעלם,
הבנתי שבלי זה לא אוכל להתקדם.

ומה שלא עשיתי,
שום-דבר לא חזר,
ואיך שלא ניסיתי,
פגע...

כשהגעתי לחוף הסערה,
בפעם הראשונה,
ראיתי אותו על החוף הנורא,
מכונס בתוך כנפיו,
שומר לעצמו את יפי נוצותיו,
וכל הדרו בוהק באור פנינה,
וקול הדרו זועק שיר וקינה.

הופנטתי...

"אתה יודע," נאנק תומר אל הרופא הצעיר שכרכר סביבו "כתוב: 'ושוב יום אחד לפני מיתתך'. נראה לי שזה היה אתמול אבל אולי, אולי יש עוד יום... בכל מקרה, אני רוצה לשוב..."
אתמול ממילא לא הייתה לתומר שנייה...

"זה לא סתם בית-ספר" אמר יעקב ילון. נועם גמל בליבו החלטה – אם זה סוג של בית-ספר אקדמי עם מגמת קדם-משפטים – הוא מתאבד. "זו פנימייה" זרקה עו"ד נחמה ילון את הפצצה. פניו החתומות של בנה לא הסגירו מאום ממה...

צעקתי, בכיתי,
שקט ביקשתי,
עיניי עצמתי,
אור ביקשתי.

רצתי, ברחתי,
להישאר ביקשתי,
צעקתי, שנאתי,
אותך ביקשתי.
----------
וזה דווקא לא שופץ מטיוטה ישנה אלא תוצר...

הסיפור החדש שלי... כתבתי עד חלק 4 לפני שמצאתי שם... תיהנו.
---------
"אז ככה, הא?!" רעם קולו של הגבר המעונב והמגולח ומילא את החדר "36 נקודות בדיוק?!" "בדיוק" מלמל נועם בידיעה שזה לא הזמן להתבדח...

בין צללים, ביער החושך,
זוחלים, מכוסי עיניים,
בלי לדעת לאן ואיך,
מטפסים, קשורי רגליים.

יחד, איש את רעהו מעודדים,
בגאווה וכאב למען אחר,
חיילים קטנים-גדֵלים, בלי מדים,
לומדים...

חיוכים ישנים מכים בי,
בחיוך ודמעות התרגשות,
זכרונות מתוקים מתעוררים,
לרגע קצר, יפה ופשוט.

רק דקות ספורות של טוב,
וחיוך נשאר לזמן רב על פניי,
לא חלף זמן רב, אך התגעגעתי,
ולפגישה...

רציתי לצרוח ממרפסות וגגות,
רציתי לשבור את כל הכלים,
רציתי להרוס כמה חגיגות,
רציתי להראות כמה אנחנו סובלים.

רציתי להגיד להם בפָּנים הכל,
רציתי שידעו גם הם להתאכזב,
רציתי...

"שלמה!" קראה נעמה מיד עם היכנסו של בעלה דרך פתח הבית הצר, אל החדר הצפוף "השמעת את החדשות מבבל? ישנו שם נביא, הלא בוודאי שמעת עליו, יחזקאל שמו. הוא טוען, כי האל אמר לו שבקרוב תחרב ירושלים, ונגלה אנחנו...

הוא הניח את צרורו הדל על הספסל וטמן את ראשו בין כפות-ידיו. עכשיו הוא כמו כל אלה. איך הגיע למצב הזה? הוא מעולם לא דמיין את עצמו כחסר-בית... הוא, קבצן מהרחוב...
הוא זכר את עצמו כבחור צעיר ונאה,...

"תני לי את זה!!" הוא צרח בזעם אינסופי "תני לי!!" "עזוב אותי!" היא התייפחה וצרחה "די!!"
הוא התנפל עליה מאחורה, בכעס מעוור ובסכין שלוף "שמעת אותי, מיכלי?" לחש לתוך אוזנה בשקט, מתענג על נשימותיה...

הוא נזכר בכאב בפרסומת ההיא, מהטלוויזיה, של הבחור ששתה "רק 2 בירות". הוא גלגל אותה במוחו, מתענה מכל רגע. כשהגיע לסוף, משהו השתנה. הפרצוף החבול, המיוסר, שסובל לנוכח הקריאות "רוצח" לא היה של השחקן. הוא...

הרימה עיניים דומעות אל האופק,
השמש זרחה מתוך אודם הרקיע,
החיוך פרץ, לא הסכים עוד להתאפק,
התפשט, השתלט עליה במפתיע.

השמש הכתומה עלתה והתגברה,
האור ניגר אל האדמה היבשה,
הולך...

רסיסי זכוכית דקים, מצלצלים,
אור הנרות משתקף בם בחמלה,
העיניים כבויות, מביטות באגלים,
של דמעות מנוס ובהלה.

דמעות כה שבירות, חלשות, עדינות,
שדרכו עליהן, בגדו באכזריות, לא מעט,
בקריצתו...

אפרת בטשה ברגליה בעפר. האינסטינקט הבסיסי של כל טרמפיסט- לקלל נהגים שלא עוצרים / לא נוסעים למקום ה"נכון" הכניע אותה. "יהרוג אותם להעלות טרמפיסטית אומללה לאוטו?! מה כבר ביקשתי?!" רטנה. היא הכתה בכפות-ידיה...

אלף פעמונים יצלצלו בראש הר,
אל האופק יקראוני, אל המחר,
ברגל יחפה, בין קוצים, למרגלותיהם,
מהופנטת- הולכת שבי אחריהם.

הדנדון המבטיח, קריצת הענבל,
ומנגד-
שברי הברכה, תחושת...

על גבי משא שנים,
אוצרות געגועים,
שמחות וחיוכים.

וכעת-
אני עוברת בשדות העצב,
בשביל ארוך-ארוך,
לא רואה את הסוף,
והמשא על גבי,
רק מכביד,
ומקשה את דרכי.
...

ים הדמעות הבוכות.

מגלי געגועיו משתקפות צרותיי,
רסיסיו המלוחים מספרים עינויי,
מצולותיו השותקות יַראו זעקותיי,

חולו הזהוב יחמם את הלב,
יבטיח שיש תקווה לאוהב,
ייקחני...

ים הכאב,
משחרר, מכזב,
מתעתע,
אותי משגע.

חושבת, מקווה,
סובלת שקרים,
כואבת, מכאיבה,
אוהבת,
מתאכזבת,
טועמת מרורים.

שיכורה וצוחקת,
בוכה מבפנים,
דמעה...

בדם חשׂוּך-מרפא,
באש ימי מלחמות,
למענך תמיד אחיה,
למענך עד-מוֹת.

אחריי- אל ארץ אבותינו,
על חירות ישראל ניפול,
ננחיל במחיר חיינו.
דם נפשנו- לגאול.

מול אחים...

וכשאשכים קום,
אל בוקר חדש,
אראה בבבואתי,
אותי- אחר, נרגש.

חיוך על פניי,
שמחה בעיניים,
יקחוני מעלה,
אל תכול השמיים-
כנפיים.

אמריא עוף,
אל הבוקר האחר,
ומאז...

נקודות של אור,
ימים של טוב,
מכים בי בעוז,
עוזבים במהרה.
חודרים, מעודדים,
מרגשים, מחזירים,
אותי לעצמי,
ואת התקווה שלי,
אליי,
אבל לא לתמיד.
----------
כן......

יורדת מהפסים,
סוטה מדרך המלך,
כבר כמה שנים,
לאט-לאט מתרחקת...
מנסה לאחוז,
להתקרב,
נופלת, לתהום חדשה.
עזרו לי, צועקת,
אך קולי אבד.
נותרתי, מתרחקת, לבד....

מין רגע כזה של כלום,
ואיזה געגוע עדין,
ודמעה בורחת לה ככה,
רגע רגיש, רגע מביש.
רגע של זכרון,
של חיוך מתעצב,
של הטוב והרע גם יחד.
רגע של הכל,
של כלום ויותר,
רגע...

להחזיק חזק,
להיאחז,
לנסות...
חזק יותר.
נראה שכמעט מפסיד,
מתאמץ...
לא ינצחו אותי,
לא!!
כמעט תמיד מובס,
נשלט, נרמס,
נלקח ונשבה,
בידיו.
הוא מחזיק בי,
משתלט,
משתלט,
משתלט...
עזוב...

החורף הגיע, ואיתו הסערות.
ויכוחים, דיונים ושאר ירקות.
בין כל המחלוקות [לשם שמיים, אני מקווה] צריך מאד להקפיד,
לשים לב שלא פוגעים במישהו, ולזכור שיש דברים שעדיף לא להגיד.
לחשוב פעמיים...

אנחנו יושבים פה עכשיו, המון חיילים וכותבים למשפחה, בטח נראים כמו חורשת עצי זית.
עם רדת החשיכה נצא לקרב.
כולם מעודדים את המשפחה, מבטיחים, שהכל יהיה בסדר והם יחזרו עד שבת.
אני לא יודע. יש...

על דמעות הזולגות לשווא,
על מציאות קרה וקודרת,
על בכי הנישא ללא קול,
על בדידות קשה מנשוא.

על חיי סבל וייסורים,
על אדישות העוברים ושבים,
על כאבי הזועק מתוכי,
על צעקותיי...

כי מבחוץ נראה,
שהכל אצלי בסדר,
אך מבפנים,
החושך אוכל,
ורב הערפל,
והקור,
פוגע בי ומצמרר אותי,
לאט.
לאט.
לאט.
והבדידות,
מפילה אותי,
וחונקת,
והכאב,
פוגע...

וכל התהיות,
ולא עוזבות,
ושוב
ושוב.
ושאלות.
ופתאום הכל קשה,
ונראה מיותר,
וכואב לי מכל-
שאני לבד.
ובימים של חושך,
והמון ערפל,
קרן האור,
שתמיד לי היטיבה
משספת...

כתבתי מזמן.
החטא,
טבוע בשורשי נשמתי,
כחווה, אם כל חי,
נכנעה ליצרה הרע,
אדם, אבי האנושות,
שהפיר את צו אלוקים,
שהחטיאה אותו חווה.

כקין, הנע ונד בעולם,
כי רצח...

"כשם שמצווה לומר דבר הנשמע, כך מצווה שלא לומר דבר שאינו נשמע"
ואם,
זה נשאר רק אצלי,
ואם,
זה לא משפיע כלל,
אז למה בכלל?

ואם,
איש אינו מבין אותי,
על-אף,
כל...

ותמיהה,
וכמיהה,
אל שלא ידעתי,
אל שלא הכרתי,
מתגעגעת,
אל שלא היה לי,
ואולי
לא יהיה.

מים הכאב,
ולילות בלי שינה,
מחוף ייעזב,
ושירי הרינה,
מזעקות תחינה,
ותפילות עד בלי די,
מבכי מַעָנה,
ומעיר מחמדיי,
מצחוק ילדיי,
מן האור, השמחה,
משבניתי בידיי,
ומאח...

קטן אחד,
שיריו, כאין וכאפס,
מול בכיו.
והוא עומד,
מול שירי הגדולים,
וכותב.
עפרונותיו מולידים עפר,
מילים אוויר,
שיריו כלום,
גם מול פשוטי הפזמונים
ועלובי המזמורים.
---
הלזה...

אש שירתי,
פורצת, בוערת,
שורפת חיי,
לוהטת ליבי.

אש מילותיי,
מרחיקה וכואבת,
מבודדת, משמידה,
שורפת שנים.

אש היצירה,
משחררת, פורקת,
אך גם שורפת,
ואני...

אתה בטח לא זוכר אותי, אבל אני, אני לא אוכל לשכוח אותך.
אני אפילו לא יודעת את שמך, רק מבט אחד, מבט מלגלג ופנים... מלאות שנאה.
אני חילקתי סרטים כתומים ברחוב, רק רציתי לשמור על הבית שלי... אח,...

מול ערפל דק הנמסך,
על ביתי ועל עירי,
מול שלג שנכפה,
על ביתי וחצרי,
מול ברק בעוז מבריק,
בשמי חיי,
מול רעם המרעים,
קולו עליי.

מול החורף הכבד,
שחודר לתוך חיי,
מול...

כל עוד לא תמו ימיי,
עוד אמשיך לאהוב.
אם לא כלו שנותיי,
עוד אנסה,
עוד אעזור.
ועד רגע אחרון,
אתן הכל.
עד שאגיע לנקודת הקפאון,
עד נקודת השִבָרון,
אתקן דרכיי.

יום-יום בלי לדעת,
בלי לראות,
בלי לגעת,
ובלי להיות.
חיים-לא חיים,
למות, לא למות?
עוברים-לא עוברים,
לא איכות, לא כמות.
עם כלות החושים,
ואובדן הרגשות,
יום היה...

כל רגע של תקווה,
נדמה שיימשך לנצח,
כל חלום מתוק,
לא רוצה להתעורר.
כל רגע קסום,
חלף לבלי-שוב,
כהרף עין,
בורח כל חלום.
כל הרגשה טובה,
בליבי תופסת,
רוצָה להשאר!
אך...

לעשות-
מה שאני חושב.
לחשוב-
מה שאני אוהב.
לאהוב-
מה שאני מרגיש,
להרגיש חופשי.
לשלוט בחיי,
ולא להשלט,
לאהוב את עצמי,
להיות רק מי שאני.
וזה אני- חופשי....

לב האדם,
מולי,
רוצה לגעת,
בלב נשמתו.
מחפשת נשמה אבודה,
להעיר את ליבה,
לגעת בשורשיה,
לרגש, להיות בשבילה,
להתחבר,
להיות לעד,
לקבל,
את מה שתמיד הענקתי ממני.
אחת,...

אנשים בודדים מכירים אותי,
הם אפילו לא יודעים,
אנשים בודדים חשובים לי באמת,
הם לא יודעים ולא מנחשים.
אנשים בודדים יש בחיי,
לא יותר משלושה,
למענם אני חיה.
הם לא יודעים ולא...

קושר קשר,
מהדק,
מסובב,
מושך עד הקצה...
נפרם.
מנסה שוב,
מהדק,
מסתבך.
קושר קשר,
מסתבך,
שוב ושוב,
לא מצליח לפתור.
לפעמים מסתבך,
לפעמים סתם נפרם,
אבל...

על סלעים והרים, רצה קופצת,
סלעים ואבנים, ביתי.
משתופפת, אבן לוקחת,
למזכרת מביתי תמיד.

קושרת אצלי את האבן,
היא תלויה לי על לוח ליבי,
ליבי שלה, של האבן,
של אבותיה,...

קסם מבט,
חיוך של רגע,
ומילה אחת.

שמיים ורודים,
כמו העתיד באופק,
ומעל להרים,
החושך זורח.

לילה אחד,
מול החלון,
עם כולם,
אני לבד.

לילה איתי,
ומבט...

כל פסיעה,
פעימת-לב,
כל צעד,
נשימה.

כל צריבה של השמש,
עוד רגע,
כל משב-רוח חולף,
עוד דקה.

כל גרגיר חול,
טיפה מדמי,
כל עלה,
שערה מראשי.

כל...

אור גדול,
מציף הכל,
נעלם.

רעש אדיר,
פוגע ומעיר,
נפסק.

צעד החוצה,
פסקה הסופה,
רטוב מסביב,
נשימה עמוקה,
ריח חדש,
של אחרי הגשם,
ריח משכר של...

קוצים, דרדרים,
מדבר וכבשים,
הולך ואוסף,
כבש אחר כבש.

וארא, סנה-
בוער ואיננו אוכל,
וקול הא-ל אליי קורא, של נעלייך...
כעת צא ורעה את העם.

הוציאם מעבדות,
אל...

שדה צהוב או ירוק,
אני רצה בו, כולו שלי,
חלום שחוזר אצלי,
כמהה למרחב, לאוויר המתוק.

רוצה לנשום, ולו ליום אחד,
אוויר צלול של מרחבים,
ולרוץ ולרוץ וריחות סתוויים,
ושדה...

יחפה,
בין הרים,
וקוצים, דרדרים,
עייפה.

שוכבת לנוח,
על סלע גדול,
על אדמה וחול,
מול שמש ורוח.

בארץ אבות משוטטת,
הוד בכל צעד ושעל,
ושמיים צלולים לי...

אור נוגה מציף הכל,
זוהר לבן,
על החול, הסלעים.
אור הירח במלואו,
נושק להרים וצוקים.

יושב על האדמה,
מתלכלך-מתחכך בעפר,
עם גיטרה, שר,
ליל ירח מלא,
במדבר.
...

העולם מסתובב, כדרכו ממהר,
מבקש להמשיך ולרוץ.
מסביבי אנשים,
רק נעים, מתקדמים,
תמיד ממהרים.

אני עומדת באמצע,
ללא ניע, בלתי-נראית,
הם חולפים דרכי,
ואינם רואים,
ממשיכים...

איבה, זעם ומלחמת אחים,
רעמי התופים, רעמי התותחים,
דם ויזע, יתומים בוכים,
וחיים, חיים שנלקחים.

להט, זעם ואש מתלקחת,
הקרב מתגבר, מן הפח אל הפחת,
גופות בוערות, אומה נטבחת,
ונפש,...

ליבי עולה על גדותיו,
רגשותיי נשפכים מתוכו,
נשטפים בים מלוח של דמעות,
מתנפצים על חול קריר,
כמרצפות צהבהבות.

חולפים בדרכם על נמשים,
שהותירה שמש מחוייכת,
את קמטי הצחוק...

אהבה בלי גבולות ומעצורים,
אהבה נצחית של אחים,
אהבה על-אף שקשה,
ונראה מסובך, לא מתאים.
אהבה שאינה תלויה בדבר,
אהבה מצילת חיים,
אהבה שמקריבה את הכל,
חזקה מאהבת אחים.
נאמנות...

דמעותיי נושרות על העפר,
כגשם, בגשם ראשון,
ואני כתינוק, ילד קטן,
לבד, בוכה ומחפש מחסה.

הגשם רוקד מסביבי,
בוכה וצוחק כאחד.
מחייך בינות לדמעות,
גשם ראשון ברחוב.
...

אח הוא חבר, הלא זה ידוע,
ורק אני בוכה, זועק- מדוע,
מדוע, אחי, אינך לי חבר?
מדוע אליי אתה מתאכזר?
אחי בוגד, מזלזל ומשפיל,
הוא מכאיב, רוחי הוא מפיל,
אני רק רוצה בינינו שלום,
אך...

נושם את האדמה, הסלעים, הצמחים,
נאחז בחוזקה באוויר הצח,
בכל כוחי,
עד כלות כוחי,
לא אעזוב אותךְ.

ביתי, מולדתי, ארצי שלי, אהובתי,
לעולם אשאר איתך,
לא אלך,
וגם כי...

כל דמעה חמה שנושרת,
כאבן,
תחת רגליי,
בונֵה אותך,
בכאביי.

כל טיפה של דם,
בדמך מתמוססת,
עוד רגע של חיות היא,
בשבילך,
במקום חיי.

לא עוד בדמייך תחיי.
...

כל אחד מאיתנו,
בן-אדם,
או לא ממש,
מצויד במין מנגנון מיוחד.
מנגנון הרס עצמי.

כמו חללית משונה,
או מעבדה משוכללת,
מנגנון השמדה עצמית,
עם כפתור אדום, קטן ורגיש.
...

לךְ לךָ מבית אביך,
לך לבקו"ם, נערי,
אתה שייך לארצך עכשיו,
אתה שייך למולדתך.

לך בלי לדעת,
מה ולאיפה,
בלי לדעת כלום,
אל המקום אשר יראוך תלך.

לך לבקו"ם, נערי,
אתה...

-סיפור ראשון שלי...-


לא נעים להגיד, אבל למען האמת, אף-אחד בסניף לא מת על הקומונרית החדשה שלנו, שירה. זאת-אומרת, אני תוהה אם בכלל בדקו אם היא מתאימה לנו לפני שהביאו אותה.
היא מתה...

יום אחר יום אני חי,
משעה לשעה,
מדקה לדקה,
חיי חוזרים על עצמם לבלי הרף,
מסתובבים במעגל סגור.

עוד קיץ עוד אביב, עוד חורף קריר,
עוד אובדן, עוד כאב, עוד שמחה,
שום-דבר...

רסיסי ים מלוח,
ניתזים על פניי,
נמהלים בדמעותיי.

עוד שבוע עם הים,
עם השמש,
עם החול,
עוד יום חלף,
נע קדימה,
אל הסוף.

עוד שיר בין אלפים,
על ים וחול,
וחבל...

תפילה,
יום אחר יום אותה תפילה,
מכתיבים לי תפילה,
מן הסידור, כל יום.
ומה נשתנה,
באותה התפילה?
לא-כלום.
תפילת-לב,
להגיד לאבא מה יש לי על הלב,
תפילה שבאה מן הלב,
כל...

תשובה-
לכל אחד בלב,
ישנו השרש,
הנשמה,
הקשר עם אלוקיו,
עם אביו, עם אדונו.

בכל-אחד נמצאת,
השאיפה ההיא,
מעלה-מעלה,
לשלמות.

לשוב-
כל אחד יכול,
יכול...

יום יבוא,
אני יודע זאת,
כן, הוא יבוא,
הוא כבר כמעט פה.
שם באופק,
כבר רואה חמור לבן,
יום יבוא.
צער, מכאוב, לא עוד,
כי היום בא,
לא תדעו עוד חורבן ואבל,
לא עוד.
אני...

אבא, סלחת?
אחרי יום ארוך,
של תחינות,
כפרות,
טהרות וקדוּשות,
סליחות ותפילות,
לאבא,
לאבא שלי,
נותרה רק שאלה,
עומדת על כנה,
ומחכה,
מצפה לתשובה,
אבא, סלחת?
...

בצאתך מבית קודשי-הקודשים,
כששופר עוד מהדהד באוזניך,
כשליבך עוד הולם בגעגוע-
לשנה הבאה בירושלים,
ירושלים הבנויה,
בצאתך מתפילת נעילה.

וחוזר אל החול,
לא רוצה לאכול,
ולחלל...

הוא רואה רק חושך,
ובו- נקודה קטנה של אור,
אור ארגמן, אור כתום,
ליבו בדם מתבוסס,
זוכר ובוכה,
ולשון של זהורית לו על מצחו.

דמו זועק לחולות בגעגועים,
וכתום לו בעיניים,
ונימי...

סלע איתן,
על צלע ההר,
מול שקיעה נוגה או שמי תכלת.
שם הבית שלי,
בין עצי הזית,
שם ארצי שלי,
מכורתי,

וציפור-דרור בשמיים,
לחופש נולדה,
אף אני, לחופש נולדתי,
ארצי...

געגועים לאין ערוך,
איכה אוכל לשאת זאת?
העבר מתחיל למשוך,
בניכר צועד שוב והלוך.

גופי נמצא כאן,
אך ליבי תמיד שם,
בקול רועד, בראש מורכן,
רק רוצה עם.

האכזבה...

עוד צעד, החושך דוחק,
השקט עוטף, מיילל וצוחק.
השקט, החושך, אחים הם, אחים.
לאן, הו, לאן, אותי הם לוקחים?

השקט, כה רב רגשות וקולות,
החושך, כולו מסתורין ותפילות.
אותי בחיי...

סתם,
יום של חול,
ורקיע,
כחול,
מחייך מלמעלה.
מעולם,
לא היה,
דבר,
מלבד התהיה,
מה יש שם למעלה.
מה
טומן בחובו,
אותו הרקיע,
ועד אנה,
הוא
מגיע.
לגלות,
לא...

סתם,
יושב,
קצת חושב,
ולא עושה דבר,
למען
אף דבר.
רוצה לקום,
לעשות,
ליזום,
ולשנות,
את העולם.
ובמקום זה-
סתם,
יושב,
קצת חושב,
לפעמים
מתכנן,
אך
לא...

יש סדנת שירה קלאסית נראה-לי... זה עדיין קיים? אז זה נראה-לי שייך לשם.
-------------------------------
חלומות עזובים
קוראים לך לחזור,
אתה רוצה לשכוח,
הם מושכים אותך אחור.

תחלום...

שוב מביט בעיניים, חור שחור, גדול,
רוצה רק ליסוג, אבל לא יכול.
איך נפלתי לזה? איך נכנסתי לכאן?
לו רק יכולתי להשיב אחור את הזמן.

לא רוצה להרגיש,
מעולם לא רציתי.
רק רוצה...

"ואז, מיושנת ללא תקנה וסנטימנטלית ללא רחם, אמרתי- אנשים מוזרים, לו יהי חלקי עמכם".
השורות האלו חוזרות ומהדהדות,
חודרות ומעודדות.
האנשים המוזרים האלו כאן, תמיד.
"ארץ-ישראל שייכת...

בס"ד
עריכה : צחקן | י' אב תשס"ו. הוספת קישור ליצירה מקורית.

משהו שבא לי בעקבות קריאת תפילת העני של שובל אור.

לפעמים נדמה
שאין עוד תקווה,
שנשארנו לבד
וכל אור כבה.
...

בס"ד

ט' באב התשס"ו, שנה לגירוש גוש-קטיף.
החורבן לא מרפה, החורבן לא עוזב,
הנה שוב הוא מכה, שובר לב, לב כואב.
אלפיים שנות גלות ועוד חורבן אחד,
איה עם הנצח, הישוב אותו עם מאוחד?
שנאת...

עברה שנה, אבל כלום לא השתנה.
בלי בית, בלי עבודה, בלי כלום.
לפעמים זה חוזר אליך- ימים של מאבק וימים של דמעות. ימים של אידיאלים.
כ"כ הרבה השארת מאחור וכ"כ הרבה לקחת הלאה.
מתוך הפורענות...

אורי ישב, עיניו נעוצות במסך אך מחשבותיו נודדות למחוזות אחרים. אח שלו שם. אחיו הגדול, אלון. הוא יצא לשם, להגן על אמונותיו, אהבותיו ואחיו. אבל למה הוא לא התחשב קצת גם באחיו האמיתי, באורי, שחרד לגורלו...