סיפורתפסיפס > הדף של בקטנה
התחבר | הרשמה
|
( עריכת כרטיס אישי)
היצירות שלינאחזנו בעטיפות נייר ורודות של סוכריות. עטפנו אותה טוב ושחררנו אתה לעולם הגדול. ביום הראשון חזרה. חזרה והיא ממררת בבכי. חיבקתיה, כך התבקשתי. היא נשפה מרירות ומעט מהורוד נשמט. למחרת... הפנים של האשה הזקנה השתקפו באוטובוס שחלף. הוא המשיך והפנים שלה איתו. כמה נורא לחשוב על אישה בלי פנים, או פנים בלי אישה. כמו צחוק בלי אמת, עדיף לא לחשוב. הלוואי שישארו לה חיים... -חיפוש- מיליון עורבים ושמש אחת, בחממה סגורה- קרועה של בדוואי מהכפר ליד, נעל ורודה מדהימה בכיעורה זרוקה, מרופטת, מחכה לכלב הבא שיישך ויתאכזב -הלכת- אז בפעם הבאה שאתה... היה בשמים ים כחול שחור, שנמס לאט לאט. הצלחתי לראות מעבר לחלון שאמא סגרה. וזה כ"כ מפחיד שהשמים נופלים ככה פתאום, ואבא אומר מחר יהיה יום בהיר, מה זה בהיר? שאלוהים מפסיק לבכות. אבא,... קיר לבן. מכיר? שמעת? סליחה אדוני, יש לך שקל? פיסטוקים? לא תודה. הדרך לאלוהים, מכאן? אני גדול עליך? אני מצטערת יקירתי. סליחה. לא התכוונתי. רק רציתי לבדוק עד כמה אוכל למתוח... שקר. שקר של בודדים! שקר שבודדים ממציאים לעצמם כדי לכפות על הרעש באוזניות שהם שמים כדי לברוח. שקר שקוף, לבן עם נק' שחורות. מן חוצפה של עשירים. כל העשירים שרוצים למות כי העולם זול... לך (ושיהיה לי האומץ לתת את זה) נעימה חרישית. כמעט לא מורגשת, חומקת בצללים, ביניהם, בתוכם, בם. נעימה בה אפשר לחוש, לגעת, בה הותר הסגר והופרכה התיאוריה, מותר לאהוב, ללא לאות. (ולוואי... עד שבאת חשבתי שהעולם מורכב מצבעים ובתי קפה. אח"כ בגרתי וגם מיסטיקה הניחה את דעתי. נתתי לי לשקוע בין חלה של שבת לפתקים קטנים על המקרר. היה נוח. נוח ונעים. ובין שיר לשיר, בזמן שקילופי... ברגע בו רציתי לתת ולתת להסביר ולומר, בדיוק באותו רגע קרס לי הגשר מתחת לרגליים *** נופל. ומת. (ירוק בקבוק)... רגש רגש רגש הו השנאה. נשמע כמו פתיח שייקספרי שמתחיל בצחוק ונגמר בהתאבדות, שלך או של השחקנים, זה לא משנה, שנאה, כאב, כאב פחות מרגיש בפנים, בעצם תלוי. מישהו צעק פעם שהוא בוער, הבנתי אותו,... (ומעל גגות, הכוכבים והזמן עובר בלי פחד..) יש אומרים פריז ורודה בלילה ויש כואבים את האור. לו רק ניתן לאהוב כל צבע ולחייך אל כובעי קסקט אפורים או לפחות לקבל עולם קטן בו יכלנו... הלוואי שהיית שיכורה אתמול. שהיית שוכחת, בורחת, נעלמת. יודעת שאת זה את ואני אני, ויחד דוקר ומרתיע. הלוואי שהיית בורחת איתי לרכבת של הייאוש, שמסיעה אנשים לכיוון אחד, אחד לא ידוע. הלוואי... עורי, אורי, יופייך נושק צורב. כתמים אדמדמים על עור חשוף, אהבה פסולה, עורי! לעולם לא הלכתי, עורי, ראי, הביטי לעיני. לא כך? הביטי, למה זה דמעות בעיניך? שובי. שובי יקירה, שובי... על גב הר במדבר מול הכוכבים תפילה קטנה נלחשת אי שם. נחלשת, נעלמת. דוממת. צעד מתרחק, לבד במדבר מלא באהבה. שמחה ושקט פוצחים במחול, עצבות כחולה מצאה לה מנוח. וטוב. חשוך וטוב. 28.7.11... "זוגות זוגות טובעים במבול.." מן מהלך חיים ארוך ומתוחכם, להכניס את כולנו לבועה שקופה כדי שנלמד להרוג אחד את השני. ומה על גן עדן? דרישת שלום מצליפה בשבר בקבוק אלכוהול בחוף, נשיקה... שישי, לילה. יצאתי. חיוכים, חיבוק מכרים, חברים של פעם. אבל לא היית שם. כי את מתה כבר חודש. אז חזרתי (ולא אלך עוד) וברחתי, וברחתי רחוק...... אני כל כך לא יודעת, דבר שלם, גדול, אדום זוהר וזועק שהיה והתפורר לרסיסים, של דמעות, של חיוך, הבנה, כאב כעס, חתכנו סלט כואב של רגשות אכלנו אותו בלי מלח, את המלח זרינו על הפצעים (הפצעים... עמוק בגן עדן מיני כתומים עפו באוויר, או שמא הוא היה באוויר והם על הקרקע? הוא ניסה לקטוף אותם, אפשר לקטוף דבר שלא מחובר לענף? הם ברחו לו פגוע, הכעס החל בכיבוש, חלק חלק, עד שהשתלט כליל. ... הוא דמיין גחליליות שמתנגחות בו, שאוכלות את הבועות, שמנפצות חלומות דמויות יפות ובוגדניות, כחולות, סגולות אל מול ראי סדוק, צוחקות בלי מחשבה לעג תמהוני, חיבוק דוקר. עפות רחוק רחוק שקופות גחליליות... ניגון קטן ומתוק, שנוגע, ולפעמים קצת עצוב, שהמנגינה לא תיפסק, ככלות הכל, כולנו שיר. _____________________________ כמו מזג אוויר של תל אביב עם ריח של אמסטרדם, ושקיעה בגלבוע. כמו... טיול קטן של בוקר, נושאים איתנו בקבוק וחיוך, מחייכים לעולם, נהנים מהרוח, שמחים על הזמן שנשאר. מתגלים בין זכוכיות שקופים עם המים, טובעים בשלווה ומריחים צחוק שקט (נשימה,... "ויש פה שניצל במקפיא, תוכל לחמם לך, וגם..." קול רחוק, או קרוב (אולי). "אני צמחוני" מלמלתי, הקול המשיך לדבר, הודיע שהוא יוצא, או (אולי) שהיא יוצאת, זה לא משנה. הצלחת עגולה. המזלג חד, אבל לא... יום חג, פרחים בשיער. בואי נרקוד, יש אלכוהול בפינה. ילד מפתח נוחת להריסות מפלס לו דרך בין בתים ונדנדות, גרוטאה, מכלול של אשליות וחיוך גדול עם שארית דמעות פותח דלת, מריח, נושם. ריח... (בלי טובות) נפגשנו, חיבוקים, צחוק ישן התיישבנו כולנו, שמחים על החידוש והגילוי, סוקרים שינויים נהנים ומתרפקים על נוסטלגיות. דיברנו על שירות לאומי, צבאי ומכינות (מעורבות) על הסדר... אני רוצה ללמוד לתנ"ך, אני רוצה לאסוף את החברים מהפיצה, אני רוצה להגיע יום שישי להתנדבות, אני רוצה להתחרפן במסיבה, אני רוצה שנמשיך לצאת, אני רוצה להשלים שעות שינה (קלישאה). אני רוצה לסגור... בזחיחות, כמעט בטוהר הוא מרפה אחיזתו עוצם עיניו, נרדם. בשמלת פרחים עדי לצווארה היא נעה קלות כבת אצולה, מחייכת. בשאגת ניצחון, בדמעות של אושר הוא מנתר,... בין קירות בדממה, אפור לבן שבר כלי, לבד. בשיממון, בהתמזגות של אדם ומחשבה מתחיל הרעש מתחזק והולך, כואב עד בכי מהדהד בחוזקה מנענע חזק. עיוור צורם מכאיב מכעיס,... איזה מצחיק זה, ששנה שעברה עמדתי כאן, איתך. וצעקת על אחיך שיפסיק להריץ בדיחות. שיכבד את המעמד. איזה מצחיק.. ועלי שמה את בוכה ב"אל מלא רחמים"? יש טקס שלם לבכות. ומה זה? למה אבא שלך... לב של זהב מדים של צה"ל חיוך של מלאך יופי של פרח *** דגל של המדינה על קבר של חיילת עוד מת קטן אצלי בלב.... הוא נסע. כן, לבדו, בלי אף אחד אחר. הראל ואיתמר השתפנו מהגשם, אז הוא לקח תיק והלך. הגשם ירד ובאוטו היה נעים, תיק טיולים גדול מונח מאחורה, מכיל הרבה שנים, פנימיות, טיולים, חברים, חיים שלמים... הליברליות שברה לה את השיניים, חרדות ומחסומים רגשיים מילים נפוחות כדי למלא לה חלל בריק. צידוק הדין ואהבת הבריאה, כפיים סוערות למֶשַחקים באש, פילוסופיות וטקטיקות לחימה כנגד השעון,... העט בידי והוא רץ כבורח. מתת אל מושחתת, אני משליך יהבי בכתיבה, נותן כל כולי, באהבה. בשיניים חשוקות, דמעות ניגרות על הדף. הכל כתוב ובליבי סערה, עיניי בוערות, מוחי קודח ורק חיוכי כאילו... הוא עמד שם. ילד קטן, כיפה גדולה. חולצה קצרה, רוח של ים. הוא עמד ובקשה בעיניו. היא עמדה שם. ילדה גדולה, כבר לא ילדה. עיניים יפות עם מבט מכוער. ציניות משוועת. לגלוג מגחך. הוא... "החיים הם חידה.." אמרתי ולא יספתי. "מה חידה? למה מה זה העולם? שעשועון טלוויזיוני?" הוא צחק בקול, גורר גם אותי למצולות הקלילות, לחוסר המחשבה, לצחוק המשחרר. הוא יודע שהוא היה יכול להמשיך את... בשקט, בדממה, אני מביט ודומם. מחכה ומאזין, זוהר נוגה. האיזון מתגלם לו קמעה קמעה, באהבה, בנחישות. בעדינות וקשיחות במקביל. חיוך שקט. מחפה, מגן עלי. שלווה... אני חושב על זה הרבה, במיוחד בתקופה האחרונה. התקופה הזאת שבה בני האדם כבר שכחו מהי משמעות החיים. תקופה שבה להוציא סכין ולדקור זה פשוט ממש כמו להגיד 'שלום, אני פה'. תקופה בה חיי אדם הפכו לזולים,... עם הגשם הזה הוא נולד. איתו, אליו, לתוכו, שניהם. יחד. אבל תמיד תמיד, איך שהוא מגיע מתחיל בו מן כאב מבפנים הוא בטיפותיו וההוא בדמעותיו שניהם הופכים עגמומיים, אפורים משהו, אצלו כברכה,... אני לא יודע, אבל לפעמים אני מרגיש מן חור כזה באוויר הפנימי שלי כאילו כל העצבות שבעולם באה ומצאה מנוח בליבי. מועקה, כזאת שעולה מהבטן ונתקעת בגרון, נשמעת בַקול ומשתקפת בעיניים גרגירי עצב... פיו יבש, גרונו ניחר, דמו ניגר והוא מתבוסס בכאבו זיעה ודמעות נמהלות יחדיו צרחתו נשמעת למרחקים רגליו עוד רוקעות, 'די די!' הוא צועק על הבירכיים. דמעותיו נשפכות כדמעות פעוט ללא אם 'בבקשה... ישנו המרחק, בטוח. הוא נוצר כפי בקשתך המרחק שבזמן, הגיאוגרפי, הרגשי, הפיזי, האידיאולוגי אתה כל כך רחוק וכך במחי יד, בלא הנד עפעף, בלחיצה פעוטה חזרת. השם שלך על המסך הקטן תסריטים... אני שונא אותם! פשוט שונא! זה הדבר הראשון שעבר לו בראש כשניגב את מצחו, דם השתפך לו בעצלתיים במורד כף היד. "היי אחי, אתה בסדר? צריך עזרה?" "אני בסדר?" הוא הביט ללבוש השחורים שהביט עליו מלמעלה.... כמו בשיכרון חושים הוא התנודד במחשבתו חוזק גופני לא יוכל לחפות על דמעה רותחת קיר חזק ויד אוהבת כמוהם ככדור קטן למחלה ממארת הגעגוע לשלם, לשקט כמעט טרפתו בעודו בחיים. ההצגה הגדולה... אני נוסק ובמעופי אני שקט נוח לי להבין כמה עפר ואפר יש בי, כל עוד אראה את גודל היקום מלמעלה, אבין. הדממה שבי פסקה. אני מנסה להבחין בדמויות, ברעש. אבל הטשטוש מונע ממני,... זה התחיל במייל קטן, 'מצאתי את זה, אשמח אם תפרגני לי ותנסי לפחות' שם היה המקור. התחיל במייל נגמר באתגר גדול וכיף. [עפרונות פשוטים, 4,6,8 ורגילים,מחברת סקיצות, בהירות במחשב שלא יהיה כהה מדי] ... מילים מילים מילים. יודעים משהו? שייקספיר אמר את זה. כן גדול האנשים, אמן המילים. והוא צדק. לא יודעת למה בדיוק הוא התכוון, אבל עפ"י הפירוש שלי זה נכון- הכל רק מילים, גיבוב של אותיות, מחוסרות... גלעד, מה שלומך? שאלה שמטריפה אותי, כן. מטריפה. מה יהיה איתנו? למה כלום לא זז? למי צריך לפנות? מה צריך לעשות? אנחנו לא מפסיקים לפעול, ודברים לא זזים, אני מרגישה אשמה נוראית! איך נתנו לזה להתדרדר... |
יצירה אקראית
בשקט, בדממה, אני מביט ודומם. מחכה ומאזין, זוהר נוגה. האיזון מתגלם לו קמעה קמעה, באהבה, בנחישות. בעדינות וקשיחות במקביל. חיוך שקט. מחפה, מגן עלי. שלווה בעיניי, כל כך הרבה טוּב. לאט לאט אני מבין כמה אני אוהב לחיות.... מתוך קטע
תגובות ליצירותיי
| ||||||||
