עקיבא הסב עם משפחתו לצד השולחן. השמש נטתה לשקוע, ובני המשפחה ישבו לסעוד את סעודת הערב. אביו יסוֹן ברך על המזון, ובני הבית החלו לסעוד בדממה. עקיבא העיף מבט לעבר אביו, שישב בהבעה אטומה בכיסאו, לא מסגירה דבר מן המתחולל בנפשו. הלוואי שגם פני חתומות כך כעת, הרהר עקיבא, שחשש לשאול את אביו את השאלה שטרדה את נפשו.שאלה העלולה לפגוע בבני משפחתו בכלל, ובאביו, הכהן הגדול, בפרט. הם שתקו שעה ארוכה, ואז פנה יסון אל בנו הצעיר: "סימונידס, מה למדת היום מפי רבך?" סימונידס נהג ללכת אל העיר התחתונה כדי ללמוד תורה. משפחתו של יסון, בניגוד למשפחות כהונה רבות, הייתה מן הפרושים ולא מן הצדוקים. הנער זקף את ראשו בגאווה וענה לאביו, הבעת התעלות שפוכה על פניו.
"הרב לימדנו מה חשובה היא מצוות הצדקה, כמה חשובה היא לפני הבורא, אבי." נענה. יסון נתחייך.
"אכן, בני. מצוות הצדקה חשובה היא עד למאוד," פתח. הזעם והכעס שפעפעו בליבו של עקיבא רצו לפרוץ, לטעון כנגד אביו, כנגד הדרך השגויה, המושחתת, הצייקנית אותה ייצג. "אנו...