יצירות של המרקד | יצירות ש-המרקד אהב

כל הזכויות שמורות

כל הזכויות שמורות

כל הזכויות שמורות

כל הזכויות שמורות

כל הזכויות שמורות

כל הזכויות שמורות

"הָלֹךְ וְקָרָאתָ בְאָזְנֵי יְרוּשָׁלִַם לֵאמֹר, כֹּה אָמַר יְהוָה, זָכַרְתִּי לָךְ חֶסֶד נְעוּרַיִךְ, אַהֲבַת כְּלוּלֹתָיִךְ--לֶכְתֵּךְ אַחֲרַי בַּמִּדְבָּר, בְּאֶרֶץ לֹא זְרוּעָה" (ירמיהו ב', ב')

בבוקר אש, בלילה קרח
אין פה לא טעם ולא ריח
רק חול וחול מכל כיוון
העצמות על סף ניוון.

הכד מזמן כבר התרוקן
אתה זועק ומתחנן
אוכל חצץ, נושם עפר
ככה זה פה במדבר.

כשילד בא לעולם
נופלת טיפה של תום זכה
מענני הכבוד אל האדמה הסדוקה
ועוד יצמח ממנה עץ של אהבה.

כשילד בא לעולם
מלאכים כותבים שירה
שירה פשוטה, שירה קדושה
ועוד ישירו אותה לוויי זמרה.

כשילד בא לעולם
הפרחים מניבים צוף מתוק
ועצים מוציאים פריים,
הרוח נעה חרש חרש
והשמש מאירה באור אחר,
הקוצים מתרככים
השמיים נאים,
כי כשילד בא לעולם
בא איתו

עייפו עיניך מלראות את השדות היבשים
ופיך נותר אילם מול הקוצים המפלחים.
לבך פועם המאמץ,
רוחות נושבות על דלתך,
זה הזמן שלה לבוא ולהאיר את עולמך.

טיפה של נחמה,
של אמונה,
של הבטחה ששוב יגיע ערב.
באור,
באהבה
ובתקווה שמנצחת חרב.
יש לאן לשאוף,
יש מי לאהוב
ויש מי שיהיה שם בשבילך.

האור עוטף את הדלתות של הימים המוארים
וגשם שוב שטף את כל האבק

כל הזכויות שמורות

לאט, ממש לאט.
בזהירות.
לא להסתכל למטה.
להרים בעדינות את הרגל.
לאזן את עצמך עם הידיים.
חשוב מאוד לשמור על שיווי משקל.
ואז ממש ממש בעדינות להניח את הרגל
ו... זהו! כל הכבוד! עברת צעד אחד.
עכשיו לעבור לצעד הבא.
אם תהיה חכם תגיע לסוף בעוד, משהו כמו, חמישים שנה.
כן, מה לעשות, אתה על חבל, לא על הכביש המהיר.
על חבל צריך ללכת צעד צעד, כמו לוליין.
בנחישות ובתקווה

כל הזכויות שמורות

קדושה היא הארץ,
קדושים חלליה
אשר נלחמו והגנו עליה.
קדושים חיילים,
קדושים מפקדים
שלא היססו ולבשו המדים.

קדושות הדמעות,
קדושים מבטים
של מי שאיבדו אהובים ורעים.
קדושות התפילות,
"אל מלא רחמים",
קדוש האמן הנישא לשחקים.

קדושים הספדים
על האור שכבה,
קדוש ה"אמן יהא שמה רבא".
קדושים השירים,
מכתבי געגועים,
קדושה התחינה לתחיית המתים.

כנען.
הארץ הטובה.
הרוח הקרירה
שמנשבת על המים,
על ההרים,
על השבילים.
כנען.
קדושה ורוממות.
פאר ותפארה,
מנסים לקום מבין ההריסות.
כנען.
ילדי חמד.
חיוכים ואושר.
ומכל עבר -
יהודים.
העם שלי.
העם שלנו.
אך כשהלב הולך שבי
אחרי מראות הנכר
וחושב ששם
כל ההדר והפאר.
אז אני נזכר,
אז אני מבין,
אז אני קולט.
כנען.
ארץ

עמוק באדמה,
בחושך,
זרע קטן,
אין איש רואה קיומו,
אין איש יראה קיומו.
בדד.

בחוץ עצים מלבלבים.
ציפורים משביעות גוזליהם על ענפי העצים הרמים.
עלים ירוקים.
פירות בשלים.
פרחים.
טיפטוף הגשמים המרווה.
יש חיים מעל האדמה.

חולפות השנים.
שקיעות, זריחות.
אביב, קיץ, סתיו, חורף.
הוא עוד שם, בעלטה,
הזרע הקטן.
מה כבר ביקש?
מה כבר

כל הזכויות שמורות

מומלץ לפתוח את התמונה בעמוד נפרד (ע"י לחיצה על התמונה) בכדי לראות את כולה.

בעודי מהלך בין חלום למציאות,
מחפש סך הכל איזה מסר פשוט,
אל החול מתבונן, מרוקן ממהות,
חולם על מזמור קנ"א.

כמו ילד קטן, מתרוצץ בכרמים.
כמו עבד שפל, מעמיס אבנים.
כמו בודד בין כולם, מנסה להפנים.
מהרהר על מזמור קנ"א.

אימתי נמלה תתענג עם פילים?
כה רדוד וחלש, איך יצאו המילים?
אם אשוב ואכתוב, מה יאמרו אנשים?
ואיה הוא מזמור קנ"א?

אותיות שפורחות

גם זה, כמו "שדות לבשו חג" הראשון, צולם בפסח, שנה אחרי.

כל הזכויות שמורות

צולם על יד רחבת הכותל המערבי
כל הזכויות שמורות

גם אם רוח תנשוב
והדשא יקמול
והכוח כבר קם ובורח.
יהיה מה יהיה
ויאמרו מה יאמרו,
אך בסוף האמת תנצח.

גם אם שמש שקעה,
אדמה חשופה
והרוע - רק הוא האורח.
ירכבו על פילים,
ישלפו חרבות,
אך בסוף האמת תנצח.

גם אם שלג וכפור
יכסו אדמה
והבית עצמו יתנגח.
יפרשו פרשנות,
יכתבו מאמר,
אך בסוף האמת תנצח.

כי אחרי הגשמים
עוד השמש

אגב, זה באמת צולם בחג, בפסח.

כל הזכויות שמורות

כל הזכויות שמורות

מקווה שתבינו את העומק שבתמונה.
אגב, זו תמונה ראשונה ממצלמה חדשה (ואיכותית יותר) שקניתי ב"ה, מקווה שמורגש ההבדל.
**********************************************************************************************************************

כל הזכויות שמורות

לגעת בטבע
לגעת בהרים הירוקים הנושמים את החזון
לגעת בחלום המזהיב לעת ערב
ולשאוף ולנסוק למרומים.
לשיר את שירת העשבים
את תפילת הציפורים
את זמרת הגפנים
ולנשום את אויר החירות.
לכרוע ברך לפני יוצר כל
לפאר ולרומם ולהדר ולשבח
לעוף חרש עם ראשוני הנושרים
ולהתמלא באור וזוהר.
לגעת בטבע
זה כמו חלום, זה הרוגע
זו שלווה מרפה של טוהר
ואפשר כבר לחוש את התחדשות

השתגעתי,
אדמה רועדת
הלב התפוצץ
השעון נשבר
ומי זה?
האם זה ברדלס?
או אולי עכבר?
ומי אני?
ולמה תופים לא יוצרים מנגינה?
לו יכולתי הולך בעיניים עצומות
כי בלב יש ים שעיניים לא רואות
ואני רק רוצה לשוט אתו
התבלבלתי,
אדמה מתערבבת
הלב התכתש
השעון הסתובב לאחור
ומה זה?
האם זה רטוב?
או אולי מחוספס?
ומה אני?
ולמה עיגול הוא אינו מצולע?
לו

כל הזכויות שמורות

עץ זה, כך טוענים, עומד איתן כבר 400 שנה!

כל הזכויות שמורות

ביקש לגלות את הקץ
ביקש
התחנן
רקם פנטסיה מלאכותית
וישב
וחיכה
והביט.

אך נסתלקה שכינה ממנו
מעיניו שכלו כבר מראות
מגופו התשוש
מנפשו הזועקת
מחייו המפרכים.

הוא נשא את עיניו אל־על במבט נוגה.
עכשיו? דווקא עכשיו?
ומה יהיה? ומי אני?
כיסופים ומשאלות עורבבו בזכרונות שנשטפו בחלל הריק, או המלא.
הוא לא יודע, הוא לעולם לא ידע.
אז הוא

קח אותי לשם,
אל הרוח הזורמת כמו גלים בחול,
אל הנהר שבו זורמים סלעים ובדיל
עד שנגלה שם אור שחור,
אל העולם המעוין, אל ארץ רוח של עפר,
שם אזרע זרעי אויר בשום מקום
ואהיה שם.

קח אותי לשם,
אך לא להר המחודד.
הן בו הייתי ונדרתי לא לשוב,
אך שבתי ונשביתי בחרבות הזיכרון,
במעיין המבעבע הכתום שלו היה, לו לא היה,
אך הוא קיים ונעלם.
לא, אל תקח אותי לשם.

כל הזכויות שמורות

כל הזכויות שמורות

כל הזכויות שמורות

חצות.
השמיים רוגעים. הירח מלא ברסיסי אמונה מאירים.
ולמעלה - עולם חדש, עולם ישן. עתיד ועבר, מציאות וחלום, מתמזגים למשב רוח של תקווה.
כוכבים מרצדים ומרקדים בשמיים הבהירים.
זה הזמן להמריא אל על ולעוף.
לעוף גבוה, מעל להרים הטורפים, מעל לעננים החונקים. לעוף לאט, לעוף בטוח.
לא להביט, רק להרגיש, לזרום, לחלום.
לתת לראש להתניע בשקט. להיות חזק, להיות עדין.
וכשמעיינות הרקיע הצלולים

מומלץ ללחוץ על התמונה כדי לצפות בכולה.
כל הזכויות שמורות

ולפעמים,
כשנהיה מאוחר,
כשהשיר שוב נגמר,
כשהלב קצת נשבר,
אני פורש כנף ומפליג
אל עולמות אחרים,
אל זמנים אחרים,
אל מציאות אחרת,
אל העולם הנעלם
שהיה.

כל יום הוא מתנה,
כל רגע - חוויה,
מכל עבר - הוויה.
האם מישהו יבין?
הקמנו "מחנות",
עברנו "הרפתקאות",
טיילנו ב"עולמות לא ידועים",
אבל איש לא כתב עלינו בעיתונים.
איש לא שמע
כי איש

ושוב קם, שוב נופל,
מסתער וזוחל,
מחכה, מתפלל
ושואל: עד מתי?

שוב הגשם מרטיב
וענן שמעיב.
מתבונן מסביב,
ממלמל: עד מתי?

**********

הפסגה כה גבוהה,
הרוחות חזקות.
ונהיה מאוחר,
אין עוד זמן לחכות.

מבקש, מתפלל,
מחפש אהבה.
האם יש עוד סיכוי?
האם יש עוד תקווה?

**********

שוב ממשיך וכותב.
שוב שונא, שוב

גשם.
היא רטובה, היא בודדה,
היא כבר נשמה שלגים וקרח.
היא מחכה, היא מצפה,
אולי היום היא תגאל?
דממה חוברת לחשכת הליל.
היש מישהו שכאן רוצה להשאר?
היא יודעת שזה קשה.
היא מבינה, היא לא כועסת.
רק עמוק בלב קצת קר,
קצת כואב.
ובאמת שהיא לא רוצה לשפוט.
אחרי הכל, הזמנים כבר לא אותם זמנים.
פעם זה פעם, היום זה היום.
כן, היא זוכרת את "פעם",
מכירה את "היום",
הן

"דרושה לנו ארץ... טריטוריה... השאר יבוא מעצמו. רק שתי ארצות באות בחשבון: ארץ ישראל וארגנטינה. ארגנטינה היא גדולה ועשירה, ויש בה אדמות רחבות-ידיים, אך ארץ ישראל היא ארץ אבותינו, אותה לא שכחנו ולא נשכח לעולם..." בנימין זאב הרצל

מוקדש לחלוצים של פעם, שבכח אמונתם הפריחו את השממה.

*******************************************************************************************************************

אז נכון, זה לא באמת יער גשם ומה שנראה כאדים זה בעצם עשן.
אבל תמיד אפשר לדמיין שכאן בארצנו הקטנטונת יש יער גשם, זה לא מזיק.

כל הזכויות שמורות

רעם מחריד הרעים בקולו,
לשמים הביטו כולם.
משה התחנן ולא בשבילו,
היו תפילותיו בשבילם.

על סלע קטן ישבו ילדים
ותמימות מתוקה בקולם.
גם הם כמשה, את אותם המילים,
נשאו ועמם כל העם.

רבונו של עולם,
דור עני ומיותם
לא ידע איך לצעוד לבדו.
איך יזכור מהו טוב,
מה צריך לאהוב,
עת רבו לא יהיה לצידו?

אך הדור שצעק ואינו נענה,
היה דור של ניסים

כל הזכויות שמורות

מה לא עבר לו בראש באותם רגעים? הכל.
הילדות, החתונה. מה לא?
הוא הביט בבנו יחידו. כמה חיכה לו.
אילו היו אוגרים את כל התפילות שהתפלל בעבורו, גם מאה כרכים לא היו מספיקים.
'אח...' הוא נאנח, 'החיים בלתי צפויים...' חשב, אך לא הצטער כלל על שהסכים.
בלב שלם הוא צעד, ללא פקפוק. הוא ידע שזה מה שצריך לעשות.
אפילו ניצני שמחה היו לו על שכבש את יצרו.
'כן,' חשב, 'היום גם היצר ימות. אם לא

אלמלא הוא הייתי משתגע כל הלילה
מלראות את הכוכבים כה רחוקים.
אלמלא הוא לא הייתי מוצא כל סיבה
להמשיך לשחות במים עמוקים.

אלמלא הוא הייתי נעצר, מפסיק לרוץ
כשבאופק הייתה נגלית תהום.
אלמלא הוא הייתי מקשיב למתחכמים
ורואה רק מציאות ולא חלום.

***

הוא התקווה שלי
האמונה שלי
הסיבה לכל חיי ולשמחה.
הוא החיוך שלי
האהבה שלי
הוא האור שלי בקצה

כל הזכויות שמורות

אט אט, חרש חרש
זה הגיע.
ריח חדש ומרענן באוויר
תחושה מוזרה אופפת,
אתה יודע שהוא כאן
כמו בסוף כל חורף.

ופתאום אתה רוצה לצאת
ללגום מהעולם
לנשום את התום שעולה באוויר עם כל רוח קלילה
לעוף למרום ולהתכסות בשלווה
ולהרגיש שכל זה אמיתי
כמו בסוף כל חורף.

זה לא שלא ידעתי שהוא יבוא
תמיד הוא היה שם, נחבא
אבל עכשיו הוא אמיתי
והוא טוב יותר מכל

כל הזכויות שמורות

הוא בקע כמו ביצה בליל חורף קצת קריר.
הוא יצא מהחלון, את הדרך להאיר.
משב רוח רענן מלווה את צעדיו
וגשם מטפטף בעקבותיו.

הוא פוסע ברחוב, לידו אישה זקנה,
כבר שנים לא מתנגנת לה בראש שום מנגינה.
הוא האיר לה את יומה והזכיר לה נשכחות,
הוא מזור לשעותיה הקשות.

----------

ניגון תמים, ניגון ענוג.
הוא רק שלך, הוא לא ימוג.
כי תחת שמי הערפל
רק אליו

כל הזכויות שמורות

כל הזכויות שמורות

יושב על הארץ ונזכר
ששכחתי.
שכחתי שלא טוב כמו שנדמה.
קברתי מחשבה,
שחיתי בים תענוגות
ומה איתו?
בתוך תוכי אני יודע שעיני רק מביטות לשם.
מחכות.
מתוך השכחה, מתוך כל השמחה,
כמו מגנט אני נמשך לשם.
כי רק שם
אתה ממש אבי ואני ממש בנך.
רק שם
השמש מאירה גם לתוך הנשמה.
רק שם אני אני, רק שם אתה אתה.
רק שם אני מקיץ מהחלום של החיים.
רק שם אני ממריא.

גשם לא ירד פה כבר שנתיים ויותר.
חום השמש כמו סכין, לעצמות חודר.
אש מכל פינה טורפת. לא יועיל מזל.
אך הוא עדיין בשלו, הסנה עוד לא אֻכָּל.

על הר חרב יושב הוא, בוערים כל ענפיו.
אך הוא ממשיך לחיות ואף מרחיב את שורשיו.
אין איש אשר מבין כיצד בחום המקולל,
כשאש חורכת נשמתו, הסנה עוד לא אֻכָּל.

האש נלחמת ללא הרף, אך עוד לא מבינה
שצמח זה אינו רגיל כשאר צמחי גינה.
האש

מסתבר שרק צמחים מסוגלים לזה...
כל הזכויות שמורות

כל הזכויות שמורות

כל הזכויות שמורות

כל הזכויות שמורות

כל הזכויות שמורות

צולם, כמובן, בכותל המערבי

הבהרה: התמונה אינה מבויימת

כל הזכויות שמורות

כל הזכויות שמורות

צולם ברובע המוסלמי בירושלים

צולם באותו מקום בו צולמה התמונה הראשונה, שהוא .... מערת המכפלה, כמובן.
סגנון קצת שונה, אך עדיין מזרחי.
למעשה, את התמונה הזאת צילמתי עוד לפני שצילמתי את "בניחוח מזרחי" הראשון, אלא שרק עכשיו עיבדתי אותה.

כל הזכויות שמורות

"יודע אתה," שאל אותו פעם אחד ממכריו, "כאשר רואה אני אותך חש אני עצבות בעיניך. כאילו משהו מציק לך, טורד את מנוחתך. הלא כבר שנים נראה אתה כך. מה מציק לך?"
"הבאמת רוצה אתה לדעת?" השיב לו, "כל חיי מנסה אני להבין פסוק בתהילים ולא מצליח. ניסיתי כבר את כל הרעיונות שהיו לי, אף לא אחת סיפקה אותי."
"ובאיזה פסוק מדובר?" שאל המכר.
"'שיר המעלות בשוב ה' את שיבת ציון היינו כחולמים'." ציטט, "אמור נא לי,