תני לי לרוץ, כמו עיוורת אחרייך
מה את יודעת? כמה אהבה בי אלייך
שנים חיכיתי לקבל אותך במתנה
והנה סוף סוף, יש לי חברה טובה.
את ה-חברה שלי, המדהימה שלי,
זאת שתמיד מקשיבה ומייעצת לי,
ופתאום את עוזבת, ולצערי אני מגלה
כמה לי בלב את חסרה.
אז אני רצה אחרייך, קוראת לך בייאוש
אבל את מתעלמת, ממשיכה לרוץ
להתרחק ממני, לברוח כמה שיותר
לתת לי הרגשה שה"לבד" חוזר.
לאט לאט אני מפסיקה את הריצה,
עוצרת ולוקחת נשימה ארוכה.
ופתאום, ממך, אני שומעת קריאה-
"תפסיקי לרוץ, החברות הסתיימה."
כל כך הרבה חיצים ליבי ספג,
הוא כבר לא יכול להחזיק מעמד.
אולי חשבת שהוא עשוי מפלדה קשיחה,
אבל לא- מכה כזו הוא לא שרד.
אבל פתאום, אחרי כמה חודשים מיוסרים הוא חוזר לקדמותו
כשאני נשברת, מגיעה ומבקשת סליחה.
"באמת שלא התכוונתי," אני מבטיחה,
למרות שכלום לא עשיתי, חוץ מלסבול תקופה ארוכה.
ואז ברחמייך...