ערב ט' באב.
אני יושבת בביתי וקוראת את סיפורי הקדושה על הרב מרדכי אליהו זצ"ל.
וליבי דואב.
הכיצד לא הכרתי את גדלותו עוד קודם פטירתו?
הכיצד חי בתוכנו אדם עצום ומיוחד כדמותו ולא זכיתי לפגשו או לשמוע את פניני חוכמתו מעולם.?

בזמני גאולה אנו נמצאים. אין בכך ספק. מריחים את זה באוויר.
וליבי בוכה לקב"ה. אבא שבשמיים. איך ננהג ללא רועה? עמ"י זקוק להנהגה אוהבת, חכמה, רגישה ורוחנית.
והתחושה היא שנותרנו לבד.

ידוע שאין הקב"ה מעמיד אדם בנסיון שאינו יכול לעמוד בו. ומתוך זה כלל עם ישראל כולו.
אך, קידשא. אנא ממך! גאל אותנו ברחמים.
אנחנו אוהבים אותך כ"כ.
עמ"י עובר כל כך הרבה ייסורים.

מתחננים לפניך. קרב לנו את קץ הגאולה.

...