סיפורת מוסיקה שירה חזותי מאמר
 

פסיפס > הדף של ג'ינג'יונרית

התחבר | הרשמה
( עריכת כרטיס אישי)
ג'ינג'יונרית
שם משתמש:   ג'ינג'יונרית
שם אמיתי:   סודי בהחלט!!! :)
מין:   נקבה
על עצמי:

ברוכים הבאים לכרטיס אישי שלי :)

 

בנים, אני משתדלת שלא לדבר עם בנים שלא לצורך, אזז... תעשו מאמץ.. תודה :P

ו-בנות, אתן מוזמנות בשמחה... לעידוד, פריקה, או סתם להכיר... :P

 

ד"א- בעיקרון העיר שלי היא רמב"ש , ראשי תיבות, אבל זה לא נותן לי לעשות ראשי תיבות, עמכם הסליחה.

ולמי שלא יודע, רמב"ש זה ראשי תיבות של המקום הכי שווה ביקום, רמת בית שמש. מוזמנים... :P

 

אני אראליניק"ת גאה, (ואריאל גאה בי :P), רמבשניקי"ת.

 

 

 

 

 

 "אני מאמין באמונה שלמה בביאת המשיח- אני מאמין!!" טעטע- משייייח!!

 

ארץ ישראל לעם ישראל, על פי תורת ישראל!

 

אהבת ישראל בנשמהה!!! 

 

 

 

לכל אדם יש עיגול בלב,

עיגול שמחה.

לפעמים העיגול קטן, אך הוא יכול לגדול ולגדול,

כאשר העיגול גדול הוא שולח עיגולים קטנים

למקומות נסתרים בגוף, שלפעמים כואבים!

יש אנשים שעיגול השמחה שלהם קטן

ולנו יש תפקיד - לעזור לו לגדול!

ודאי שואלים אתם "איך?"

כל אחד מאיתנו חושב על דרך:

אפשר להביא לו סוכריה, לתת לו פרח, לשיר לו שיר,

לצייר לו ציור, או אפילו לומר

לו: "בוקר טוב, מה שלומך הבוקר?"

והכי חשוב - לעשות את זה בכיף, בשמחה, מכל הלב!

שתזכו לעשות תמיד הרבה עיגולי שמחה לאחרים,

ובזכות שתגדילו עיגולי שמחה לאחרים, גם שלכם יגדל (דסי רבינוביץ' ז"ל

 

רק רציתי להבהיר: הכינוי שלי- ג'ינג'יונרית- הוא פחות על צבע השיער הבלתי מוגדר שלי,

(אם כי הרבה אנשים מכנים אותי בשם ג'ינג'ית), ויותר על האופי הג'ינג'י שלי!!!

 

 

אם במקרה יש לכם רעיון נחמד לשם משתמש, פנו אלי.... :)

 

היצירות שלי

חיים של שלכת. חום, ואפור.
קול פצפוץ העלים שנקרעו ממקור חיותם.
האמת שצורחת ונאבדת בשקט של הסתיו.
ורוח קרה, שאינה מרחמת.
ועלה בודד, שנשאר לבדו.
(וכל השאר למטה. שלכת, אמרנו)
קר....
שלכת.
אחת, שתיים, שלוש.
מהר, מהר. חייבים לספור. עכשיו. מה שלא סופרים, בורח.
בסוף אני אשאר לבד, אני כבר יודעת. אחת, שתיים.
שוב התבלבלתי.
מהר! ארבע, חמש. לא! הזמן נגמר? שבע, שמונה.
הם...
הלכו.
פעם אחת, בלכתי ברחוב, פגשתי בו.
זקן מגודל, שבידו קופסא עגולה וישנה.
פנה הוא אלי, ושאל אותי- האם לקנות חפצתי.
הצצתי לקופסתו מאובקת היתה היא, וישנה.
ניסה הוא לשכנעני. מוכר אני תקווה...
תקוותי שהייתה.
זכרתי לך חסד נעורייך

אותך לא אשכח

אהבת כלולותייך

את ביתך שנלקח.


אבל,

לך אתן. לך. לך!!

וגם אם אמרתי

לך- לך מארצך,

לך...
לך אתן, לך.
הדלת נפתחת, הם בחוץ עומדים. רועדים, נבוכים.

החיוך, שבמהרה משנה את פניו להבעת ייסורים.

קולה של השתיקה, קורע את האוויר.

והלב, הלב כל כך מהיר. ומסעיר.

דמעות. דמעות...
דמעות של כאב.
יצירה אקראית
חיים של שלכת. חום, ואפור.
קול פצפוץ העלים שנקרעו ממקור חיותם.
האמת שצורחת ונאבדת בשקט של הסתיו.
ורוח קרה, שאינה מרחמת.
ועלה בודד, שנשאר לבדו.
(וכל השאר למטה. שלכת, אמרנו)
קר. וגשם. וצמא.
לא שייכת, שלכת....
שלכת.
מתוך קטע