אי שם באחת הערים בוילה נידחת
נולד ילד בשעה טובה ומוצלחת.
כל אחיו מושיטים יד, מלטפים
בחום מחבקים מגנים ועוטפים
ואף מלמעלה בחן אלוקים,
וראה איך בילד הזה - מטפחים ומשקים.
כך חולפות השנים והתינוק הקטן
כבר נעשה ילדון - הגיע לגיל גן.
המשפחה מעודדת, הגננת מחייכת
והוא מוקף בסביבה חמה ותומכת.
והילדון הקטן כך מכיר עולם
של תמימות, ואמת, ששמח לכולם.
והנה תמה לה זו התקופה,
הילד אומר שלום עם נשיקה יפה,
וכך, הוריו אותו שולחים באושר
עם הילקוט הנוצץ - אל בית הספר.
והילד- הוא כבר תלמיד - היטב מוכן
עושה שיעורים, לומד למבחן.
הזמן כך עובר, מחייך בגאון
והילד, הנה נער - מגיע לתיכון.
עם הילקוט הזרוק לכיתה פוסע
אך המורה אפילו את שמו בקושי יודע.
וכך נפגשים מבטיהם של ההורים השניים
על הפרח שקיבלו - "מתנת שמיים"
והנער מסתכל סביב ונעצרת נשימתו,
הוא בוחן את משפחתו והחברים שאיתו
אמו שוב מעירה, ואביו כועס אפילו
והוא...