בסיעתא דישמיא!
אבא, אני יודע, באמת שאני יודע.
אני יודע כמה ציפית לילד של מצוות, לילד שכל זמנו יהיה מוקדש ללימוד תורה.
אני גם יודע כמה כאב לך כשראית אותי לראשונה יוצא עם חבריי גלויי הראש.
לא אשכח את הפרצוף שלך באותו היום כשהודעתי לך ולאמא שדרככם אינה דרכי- כעס מהול בכאב עמוק ואכזבה מלאת תמיהות נחלו את הבעות פניך.
כל חיי חיכיתי לרגע הזה שאוכל לדבר איתך על שהצטבר אצלי כ"כ הרבה זמן עד שלא יכולתי יותר לשאתו, והיום אני עומד על יד קברך נזכר בשירת הלימוד שהיתה בבית נחלת קבע.
איני יודע אם מה שעשיתי היה טוב או לא ועד היום אני מחפש אחר האמת.
אבל דבר אחד אני חייב לומר.
סליחה על כל הכאב.
קטע זה נכתב בשיעור כתיבה יוצרת בישיבה בהקשר לפרשת תולדות על הפסוק הראשון- על יחסי אב ובן....