סיפורתפסיפס > הדף של שרון כהן
התחבר | הרשמה
|
( עריכת כרטיס אישי)
היצירות שלילמה כל פעם שאני רוצה להתפרק ובא לי לבכות זה אומר להראות חולשה? למה כשאני רוצה לשחרר את הכול, אף אחד לא יכול לסבול את זה? למה לצחוק ביחד ולבלות אפשר... ולהיות מצחיקה ושנונה אפשר... אבל כתף... מאת שרון כהן (מתוך מונולוג) הלכתי בשדה ולקטתי מספר מספר ועוד מספר. בזהירות שלא למעוד במוקש. כבר עברתי חצי דרך למטרה הסופית. אך עכשיו זה יותר קשה כי אי אפשר לדעת איפה המוקש האחרון.... מאת שרון כהן (מתוך שירה) נפלתי, נפלתי ושוב נפלתי, אבל אני לא מתכוונת להתייאש. כי בייאוש כבר בחרתי רבות ולא נתן לי דבר. רק חלל שחור שלא נגמר. (פשוט ריק) אבל התקווה שאולי יום אחד אצליח להתקדם, נראה... מאת שרון כהן (מתוך שירה) הזדמנות אחרונה" מאז שהיו קטנים שיר ועידו היו רבים על כל דבר שרק אפשר לדמיין. החל מ 'של מי הספר' ועד 'הפוליטיקה המודרנית', על כל דבר שעולה על רוחם. בתחילה אימם הייתה מתערבת ומנסה... מאת שרון כהן (מתוך סיפור קצר) פרק 6:פגישה אחרונה: הבוקר למחרת גיל מצאה את עצמו על ספסל באיזה פרק. הוא לא זכר איך בדיוק הגיע לשם אבל, זה לא שינה לו הוא רץ לתחנה. הוא ידע שהוא מפספס לימודים של כיתה י"ב. 'למי אכפת עכשיו!... מאת שרון כהן (מתוך סיפור בהמשכים) פרק 5: גילוי: אליאן נעדרה כבר יותר משבוע וגיל חיפש אותה בכל מקום אפשרי. "אני הולך לחפש את אליאן." אמר גיל ואינו שאל את אימו כמו שעשה במשך כל השבוע. גיל לא חשב לחפש את אליאן בכיכר ציון אך גם... מאת שרון כהן (מתוך סיפור בהמשכים) פרק 4: מורה חדש ומבחן: אליאן קיבלה מדים של בית הספר: חולצה שחורה מכנסיים ומעל חצאית עד הברך בצבע שחור. הם ביקשו ששערה יהיה אסוף והיו לה נעלים סגורות. "אני לא כל כך אוהבת מדים..." אמרה אליאן... מאת שרון כהן (מתוך סיפור בהמשכים) אליאן הלכה בכיכר ציון בירושלים. בין מסוממים לשתויים וגם קבצנים מלוכלכים כשלפתע, שמעה צעקה איומה. היא רצה לבדוק מה קרה וראתה חמישה בחורים לבושים בשחור תוקפים בחורה. "הי!" צעקה, "תעזוב אותה!" הבחורים... מאת שרון כהן (מתוך סיפור בהמשכים) פרק 2: סודות גיל פתח את היומן והתחיל לקרא: "ליומני היקר: היום מלאו לי שלוש עשרה, לאף אחד לא אכפת. אולי אף אחד לא ממש יודע, אני רק מקווה שהיום אני לא אכבל מכות. נמאס לי מהמקום הזה!... מאת שרון כהן (מתוך סיפור בהמשכים) פרק1: אליאן נעלמת: "גיל, מה קרה לך?" שאלה הדר כאשר עמדו שניהם על גדת הנהר. "אליאן! הלוואי והייתה פשוט נעלמת!!" צעק גיל בכעס. הדר נדהמה: "למה אתה אומר את זה?! היא אחותך הקטנה!" "איך... מאת שרון כהן (מתוך סיפור בהמשכים) לא, הוא לא היה חי אף פעם תמיד היה מסביבו רעש הוא לא הסכים לשמוע, ורק שצייצתי... הוא השתיק אותי בגסות. כיסה אותי בשמיכות רבות ואם זה לא עזר הלך למסיבות, שמע מוסיקה בקולי קולות. רק... מאת שרון כהן (מתוך קטע) זה לא היה אמרו להיגמר כבר אבל יש כאב שפשוט לא נגמר! יש שמחה שלא נגמרת? אולי אם נדע תמיד שאנו יהודים, לעד נשארים לעד אלוקים נמצא, ויש אהבה ענקית שלעולם אינה נגמרת..... מאת שרון כהן (מתוך שירה) נותנים חיים הרוצים להרגיש אך מה? העצב והדכאון לא נותנים דבר. וצעקת הדממה קורעת שחקים מגיעה עד לאלוקים. השמחה נותנת חיים. אז תשלחו חיוכים. אפילו שמחות הקטנות... מאת שרון כהן (מתוך שירה) רע: תסעי מכאן ואלתחזרי. טוב: אל תלכי לא אל תסעי... רע: מה ישל לך לעשות בחור המסריח הזה, רק בור שחור שאליו אפשר רק ליפול, אין לאן להתקדם ולפרוח לברוח מהמציאות הזאת ולראות מקומות אחרים... מאת שרון כהן (מתוך מונולוג) יום גשום וקר התחיל פתאום לא קרה דבר. וממך לא שמעתי כבר יומיים אומרים:"לא מוצאים אותו" אני כבר דואגת מה היה מחר? מה היה עכשיו? אני כבר עייפה מלחפש.. לא רואים, יש ערפל... מאת שרון כהן (מתוך שירה) יש ימים שהם פשוט מבאסים. כי פתאום כולם חולים. או שסתם יוצאים מהלימודים. יש ימים מבאסים. אתה מת משעמום. אתה מחפש אבל אין כלום.. אז אתה יושב על המיטה שלך ופשוט נרדם.. ואתה... מאת שרון כהן (מתוך קטע) מגירה לפעמים עדיף להישאר במגירה. לא לדעת רק לא לדעת את האמת. שלא להתפורר,להאחז בעץ כבר שקט מסביב אך מהמגירה לא יוצאים. השקט לפעמים רע הוא אך איך יודעים? אם... מאת שרון כהן (מתוך שירה) רציתי לומר לך תודה אך, נעלמת. רציתי לחייך לך ולתת מבט של תקווה. נשמות עולות כמו חיילים במדים. מביטים למעלה ללא נשימה. ואני כאן. יושבת ובוכה הדמעות לא נגמרות... מאת שרון כהן (מתוך שירה) דברים שבורים סדוקים מפוזרים בביתי. מאיפה הכל התחיל? איך הכול קרה? דברים רעים עצובים נראו בביתי. איך להתגבר? ולאיפה להמשיך? כועסים, צועקים, בוכים, רבים. אין... מאת שרון כהן (מתוך שירה) זה לא עזר בקשתי סליחה זה לא עזר הוא עדיין כעס. בכיתי וצעקתי. ומהיום הזה רק שתיקה דמעות על רקע לבן לא נראות. לא נשמעות.לא חשובות חסרות משמעות.... מאת שרון כהן (מתוך שירה) שי גולן ממשפחה עשירה, 'כולה' בן עשרים ואחת כך אומרים מי שאינם מכירים אותו.אך מי שמכיר יודע את האמת.שי הוא סטודנט לרפואה. הוא לא רצה שההורים שלו ישלמו את הכל לכן עבד במשמרות ערב. שי עבר ליד... מאת שרון כהן (מתוך סיפור קצר) זה כל כך כאב לראות את זה. שוב ושוב כמו הנחל הזורם וכמו מעיין מתגבר זה כואב ולא פוסק. אנשים הולכים לאט. ולפעמים רצים עד שלא רואים אותם. כמו הדמעות המלוחות. זה כואב ולא... מאת שרון כהן (מתוך קטע) זהו סוף, סוף פסוק. אל תביטי לאחור. תמשיכי ואל תדאגי,האור קרוב. הדרך סלולה אך ביחד נלך, לא לבד, את עם כולם. ובסוף רק נדע אם זאת הדרך הנכונה. הקשיבי לקול שבליבך,לנשמתך. כי... מאת שרון כהן (מתוך קטע) אנחנו רצים מתנשפים לא נושמים. לאן?לאן? החול בעניים ולמעלה רק שמיים למה?למה? יש מלחמה. ואין בררה. תוציאו סכינים,חרבות וחצים. שלום לא יעזור כי אז הכל היה שחור אז... מאת שרון כהן (מתוך קטע) |
יצירה אקראית
למה כל פעם שאני רוצה להתפרק ובא לי לבכות זה אומר להראות חולשה? למה כשאני רוצה לשחרר את הכול, אף אחד לא יכול לסבול את זה? למה לצחוק ביחד ולבלות אפשר... ולהיות מצחיקה ושנונה אפשר... אבל כתף לבכות עליה- אין מי שיתן. כאילו בכי זה דבר רע... אם אף אחד לא מת לך, אז למה את בוכה?! קשה לך? תתמודדי! מה את בוכה??!!! למה אסור לי לבכות?! לפעמים זה צריך. עובדה שיש את זה שדמעות זולגות לך מהעניים... כל השערים ננעלו חוץ משער הדמעות!! אבל עובדה היא שאני לא יכולה לבכות, למה משהו נותן לי?? רק לפני שנה בכיתי שחברה שלי נהרגה בתאונת דרכים ובת דודה שלי הייתה בטיפול נמרץ.. ומלפני זה לא בכיתי מכיתה ד'... ועכשיו אני רוצה לבכות ואני לא יכולה! לא השתמשתי בדמעות שלי יותר מידי זמן... למה אנחנו מחכים שנהיה לבד ונבכה לבד?! כי איש לא רוצה לראות אותנו בוכים... למה מה קרה?? מה הבעיה?? כן, אני בוכה! קשה לי! אני לא הולכת לאיבוד, אני יודעת שזה לטובה, אבל עכשיו קשה לי אז מותר לי לבכות ולהתפלל... מתוך מונולוג
תגובות ליצירותיי
| ||||||||||
