יצירות של חגיתוש18

והלב כואב, איבדנו אבא רוחני. אבא אשר היה שם בשבילנו כשביקשנו וגם כשלא. אבא שכיוון אותנו לדרך הנכונה, דרך התורה, דרך האמת. והלב צועק, מבקש רחמים. רחמים על עם ישראל, העם הנבחר. רחמים מאבא, האבא הרחמן. אבא אשר מחבק, אוהב וסוטר כשצריך. מאהבה, מאהבה הוא סוטר. והלב זועק, הסטירה כואבת עד דם, שורפת. שורפת הסטירה. ומדאיג יותר, מהי תהיה הסטירה הבאה? ומתי? או שמא לא נזדקק? האם הבנו את המסר? האם סוף סוף נפקח את העניים ונחזור בתשובה?

כל הזמן אותה העבודה. קמים מוקדם, זורקים את החולצה של "רכבת ישראל" ויוצאים לעבר התחנה. עולים על הקטר, ומתחילים את הקו מחיפה לת"א מת"א לחיפה. ככה כל יום. כל יום מחדש. ככה זה להיות קטר. כל הזמן אותה העבודה. קמה בבוקר, מתאפרת, מתארגנת והנה היא בדרכה לבית המשפט. לרוצח הבא שמציגה. כן, ההוא שחנק את הבת. מתווכחת, מוכיחה, מביאה ראיות, ושוב מתווכחת. מרגישה מנצחת. וכך הלאה למשפט הבא. ככה זה להיות עורכת דין. כל הזמן אותה העבודה. קם בבוקר, מתלבש, פותח את הקיוסק השכונתי ומחכה לתלמידים הרעבים מבית הספר ממול. פותח קופה, סוגר קופה, עודף, סחורה ושוב על הקופה. ככה כל יום. אותו הדבר. ככה זה להיות בעל קיוסק שכונתי. כל הזמן אותה העבודה. קמה בבוקר, נוטלת ידיים, מברכת, אשר יצר, ברכות השחר, תפילה. ויוצאים לעוד יום מלא בעשייה. עשייה מרצון. עשייה ללא תמורה. עשייה! והכול בשמחה ואהבה. ככה זה להיות בת שרות. כל הזמן אותם המילים. ברוך אתה... מודה אני... אשר יצר... שפתיי תפתח... ככה כל יום. אותו הסדר, אותה הכוונה, אותם המילים. אותו הדבר, כמו אתמול וכמו שלשום. בלי שינוי. אותו הדבר בדיוק. האם... ככה זה להיות תפילה?