בס"ד ליקבה"ו
מן המיצר
אצא
לעת ערב,
עת בה יתברר הערב,
עת בה תכה החרב.
מן המיצר
אפרוץ
לעת חצות,
עת בה אצטרך לחצות,
עת בה אזרק לחוצות.
מן המיצר
אברח
לעת עלוֹת,
עת בה עינִי תתחיל לראות,
עת בה יתעוררו החיות.
ואט אט, כמו איילה שלוחה,
פצועת רגל וכנף,
יעלה האור ללוחמת השבורה,
כמו השחר הנשקף,
רצוצה ועיפה
מצפה
תגובהתגובות