בעזהי"ת.
בשמואל ב', פרק י"א מסופר על חטא דוד ובת שבע; דוד רואה אישה מתקדשת מטומאתה.
הוא שואל את משרתיו לשמה, ונודע לו שזאת בת שבע אשת אוריה החיתי.
דוד מבקש שישלחו אותה אליו, ולאחר זמן מה בת שבע מודיעה לו שהיא הרה.
דוד חושש מתוצאות מעשהו ומבקש שישלחו אליו את אוריה החיתי מהמלחמה.
יואב -שר הצבא- אכן שולח את אוריה לדוד ודוד מנסה לשכנעו שילך לביתו (על מנת שיחשוב שבת שבע בהיריון ממנו).
אוריה מסרב ללכת לביתו ודוד שולח אותו חזרה למלחמה יחד עם מכתב ליואב שבו דוד מצווה עליו לגרום למות אוריה.
סיפור זה נראה לנו תמוה.
הכיצד יתכן שמלך ישראל יחטא בגילוי עריות כאדם פשוט מהעם?
ננסה להסביר "חטא" זה שלב-שלב על פי דברי הרב נבנצל.
ראשית-
דוד לא חטא בגילוי עריות כיוון שבתקופתו הגברים שיצאו למלחמה כתבו לנשותיהם גט לפני היציאה למלחמה
למקרה שלא ישובו ולא ידעו מה גורלם.
שנית-
אל לנו לחשוב שדוד עשה מעשה זה מתוך תאווה, כאילו היה אדם פשוט מן העם.
דוד ראה ברוח הקודש שהבן שיירש אותו יצא מבת שבע.
לכאורה, גם אם כל הנ"ל אכן נכון עדיין אין דברים אלו מסבירים מדוע שלח דוד את אוריה חזרה למלחמה בכוונה ברורה להורגו.
הרי דבר זה כל כך לא מוסרי!
אך אם נסתכל בעיון בפסוקים נשים לב שאוריה היה מורד במלכות.
אוריה מסרב לדרישת דוד לרדת אל ביתו, ומכנה את יואב אדונו.
(כמו שכתוב: "ואדוני יואב ועבדי אדוני על פני השדה חונים..." [שמואל ב', י"א, י"א])
לכן אוריה החיתי אכן היה צריך למות.
אם כן, נשאלת השאלה: מדוע בכל זאת אנו קוראים לזה "חטא דוד ובת שבע"?
התשובה היא: כיוון שמעשה זה של דוד נעשה בצורה לא מוסרית.
דוד היה צריך לשלוח את אוריה לבית הדין שישפטו אותו למיתה ולא לעשות לו משפט בעצמו ולגרום למותו.
אך חס וחלילה אל לנו לחשוב שדוד חטא בעריות!
חטאו של דוד היה כלפי הקב"ה בלבד [עד כאן דבריו].
(כמו שניתן לראות בתהילים נ"א: "למנצח מזמור לדוד... כאשר בא אל בת שבע... לך לבדך חטאתי")
פן נוסף ממנו ניתן ללמוד על חטא זה של דוד הוא מבנה העיר בתקופתו.
כידוע, עיר דוד מסודרת כך שארמון המלך במרכז העיר וסביבו בתי האנשים המקורבים למלך ולאחר מכן פשוטי העם.
מכך שכתוב שדוד רואה את בת שבע מחלון ארמונו, פשוט לנו שמשפחתה מקורבת באיזשהו אופן למלכות כיוון שביתם נמצא בשכנות לארמון.
מהדברים הנ"ל מתבארים לנו שני עניינים:
א. דוד הכיר את בת שבע לפני המעשה.
דבר זה מחזק לנו את דברי הרב שאומר שאין זאת תאווה, אלא מעשה עם מחשבה בעקבות הדברים שראה ברוח הקודש.
ב. מדוע כל כך הקפידו עם אוריה כשאמר "אדוני יואב".
כיוון שאם היה זה סתם אדם פשוט מן העם, אז אכן יואב הוא אדונו; הוא שר הצבא, איתו הוא נמצא כל הזמן וממנו הוא מקבל פקודות.
אבל עם אוריה, שכבר ראינו שהוא מקורב למלכות (ואכן ניתן לראות גם מפשט הפסוקים שדוד מכיר את אוריה, ולא סביר שדוד יכיר סתם אדם פשוט מהעם) - היה צורך כל כך גדול להקפיד, כיוון שזה מראה שהוא לא רואה בדוד את מלך ישראל ומסרב לקבל את מלכותו.
תגובהתגובות