מחורבן לגאולה
מאז חרבה ירושלים
דמעות נשפכו כמים,
מפני חטאנו גלינו –לניכר
הנשמה זועקת וגרוננו ניחר.
בית המקדש- מחמד עיננו
חרוט לעד בעמקי ליבנו.
בתום אלפיים שנות גלות
מכאוב, געגועים, עצבות-
הנבואה קורמת עור וגידים
אל גבולם שבים הבנים,
בפניהם זיו השכינה,
פיהם ולשונם תחינה:
בית ה' יבנה במהרה
"מציון תצא תורה"!
ירושלים של מעלה,
ירושלים של מטה
אט, אט מתאחדים
בחוט שני של רחמים.
כהרף עין- אחרית הימים
האהבה והשלום לנצח מתאחדים.
תגובהתגובות