הוא עומד בחיל ורעדה
פניו זורחות כאור לבנה,
"פירקו נאה וזקנו מגודל"
טליתו בוהקת כזוהר הטל.
מיתרי קולו מתנגנים ככינורות
מנגינה חוצבת להבות,
פורצת שערים,
מחישה רחמים.
קולו מבריח קטרוגי שטן
כאריה המניס חיות יער,
שוטח תחנונים ליושב במרומים
צמיחת ישועה לבנים נאמנים.
ספרי זיכרונות נפתחים
עוונות ביעף נמחלים ונמחקים,
בדמעותיהם של מלאכים צחורים
בזכות שורשי האבות הקדושים.
תגובהתגובות